קשיים ביצירת קשרים

 למרות שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", (בראשית ח, כ"א) אין ספק, שהאדם הוא יצור חברתי. איש אינו מסוגל להתקיים לבדו ואפילו רובינזון-קרוזו, שחי באי, לא היה שם לבדו, היה לו עוזר ושמו: ששת.

לכולנו צורך להתחבר לאחרים וכך נוצרת החברה האנושית. מקור המילה חברה הוא: חיבור!

ככל שהורים מסורים לתינוקם, לעולם לא יוכלו לספק לו את כל רצונותיו ומיד, כפי שהוא דורש ומצפה מהם. מה לעשות, יש מציאות; כדי להגיש לו בקבוק חלב חם צריך זמן כדי לחממו מהרגע שהתינוק מתעורר. גם להחליף חיתול רטוב או להגיע אליו מחדר אחר – דורש זמן. לכן, אין שום אפשרות למנוע תיסכולים  ואכזבות. אכן, החיים קשים!

לכל אדם רעב לקשר, רצון וצורך להשתייך ולהתחבר לזולתו. אך, לכל אדם גם חרדות, פחד שלא יתקבל, שלא ירצו לשייכו, שפשוט – לא יאהבו אותו.

כך אנחנו גדלים אל תוך עולם המבוגרים ובמשך השנים אנו שואפים להתחבר לבת או לבן-זוג ואף להקים משפחה. המטען הרגשי שמביא כל אחד לנסיונות הקשר, משפיע מאד על יכולתו ליצור קשרים ולהתמיד בהם. הרצון להתחבר קיים בד"כ חזק מאד, אבל הפחד להידחות ולהתאכזב גורם לתגובות שונות, להתנהגויות שונות. נבחן כמה מהן:

דרך אחת להגן על עצמי מפני כאב הדחייה מכך שלא ירצו אותי היא: אידיאליזציה של האחר. כלומר, אני כל-כך חסר בטחון וכל-כך בטוח שלא ירצו אותי ואז אני מחליט מראש, שהאחר הרצוי לי הוא הרבה יותר חכם, או יפה, או עשיר, או מוצלח – ממני ואז,  בעצם אין טעם שאנסה לחזר אחריה או אחריו. אם בכל-זאת אני מעז לנסות, אז כל קושי קל או תשובה כמו: "אני עסוקה כעת" או "מחר לא נוכל להפגש" או "בא נדבר בשבוע הבא", תשובות כגון אלו אני מפרש מייד כהוכחה להרגשתי, שאין לי סיכוי ליצור קשר במקרה זה. נסיון כגון זה עלול להרתיע אותי גם מלנסות ליפנות במקרה אחר. אני מוותר, מתיאש ורואה עצמי נחות ולא מתאים כאוביקט.

יש כאן אידיאליזציה של האוביקט; בעצם מדובר כאן בפסילה עצמית מול החשבה מוגזמת של האחר. שכיח מאד בגיל ההתבגרות.

מנגנון אחר פועל ממש הפוך: פסילת האחר! כך פועל השועל, שרואה אשכול ענבים תלוי גבוה מעל ראשו. הוא קופץ ומנסה להגיע אליו, אך, איננו מצליח. הוא פשוט מחליט, שהענבים הן חמוצים ולכן, הם לא שוים שיתאמץ להשיגם.

כדי לא להסתכן בדחיה ובאכזבה ממי שאני מצפה ממנו המון ועלול להתקל בסרובו, אני מחליט, שבעצם הוא בכלל לא שווה! אני מאתר אצלו כל מיני חסרונות, שעד כה בכלל לא שמתי לב אליהם והמסקנה שלי היא, שכלל אינני רוצה קשר איתו.

כאן ההתמודדות עם סכנת דחייה ואכזבה נעשית ע"י פסילת האחר. במקביל גם אגביר את הערכתי העצמית, כך אני תופס את עצמי שווה הרבה יותר ממנו ואם כך – מה בכלל יש לי לחפש איתו; הוא כלומ'ניק ואני הרבה יותר מוצלח ממנו!

אחד הכלים להתמודד עם קושי ביצירת קשרים הוא: בריחה מהמציאות המסוכנת או המדאיגה, אל עולם הדמיונות. מתבגרים מרבים להיעזר בטכניקה זו. בימקום לגשת לנערה ולהזמין אותה למסיבה או לסרט, אני מדמיין לי שאני עושה זאת. אם חרדתי גבוהה ואני חושש מאד, אני יכול לדמיין לי כיצד היא מסרבת בנימוס או אפילו מלגלגת עלי.  די במו"מ שאני מנהל בדמיוני עם עצמי, כדי שאמנע אפילו מלנסות אליה דבר. אבל, אם אינני חרד מאד ואפילו יש לי קצת בטחון-עצמי, אני יכול להיות אופטימי ולדמיין לי כיצד היא נענית לחיזורי וזה מעודד אותי לנסות להגשים במציאות את רצונותי וחלומותי! כך, הפעילות בדמיונות ובפנטזיות  עוזרת לי או מפריעה לי להתמודד עם מצבים במציאות.

ברור, שלעולם הפנטזיות אנחנו עשויים להכניס את גישתנו הבסיסית לדברים – פסימיות או אופטימיות, בטחון-עצמי או חוסר בטחון-עצמי, הרגשת עליונות או הרגשת נחיתות.

ראוי אגב לציין שוב, שכל תכונה מוגזמת, מכסה כנראה על היפוכה. כלומר, בטחון-עצמי מופרז מעיד בעצם על חוסר בטחון-עצמי, שאנו מנסים להסוות בבטחון המופגן בהפרזה.  רגשי עליונות מכסים על רגשי נחיתות וכו'.

כשאנחנו "מתרגלים" בדמיוננו את הפגישה שניזום, זה עשוי לשרת אותנו כך, שנתכונן נפשית טוב יותר לקראת המפגש, כמו חזרות  לקראת הצגה או תירגול לקראת מבחן.

הכנה כזו יכולה להיות מאד מועילה  וקצת מצמצמת חרדה מפני הצפוי, כי אנחנו כבר מדמיינים לנו מה יקרה ואיך נתנהג במצבים אפשריים שונים.

אבל, כשהחרדה מאד גבוהה, היא משתלטת על הפנטזיות שלנו ואנחנו עלולים לדמיין לעצמנו מפגש כל-כך לא מוצלח ומאכזב, עד שנסתפק בכך שהוא התרחש בדמיוננו ולא ננסה כלל להגשימו.

טכניקה מעניינת משלבת דמיון עם מציאות ומאפשרת תירגול והכנה טובים. היא נקראת: "משחק תפקידים". בטיפול זה נפוץ מאד, אבל, גם חברינו עושים זאת אפילו בלא שום הכשרה מקצועית, אלא באופן טבעי. מבקשים מהחבר להגיד: "נו, בוא נתאר לעצמנו שאתה עכשיו ניגש אליה לבקש חברות, או להזמין אותה לצאת איתך; מה תגיד לה?" הוא מציג מה יגיד ואיך והחבר משחק כאילו היא כאן ומגיבה בצורות שונות וכך מכינים את הבחור לקראת המפגש האמיתי (וכמובן גם את העלמה!)

יש כאן פנטזיה ושימוש בדמיון אבל ישנו גם שימוש בבוחן מציאות כי החבר מנסה לייצג תגובות אפשריות וזה עושה את הכל יותר מציאותי ודומה לסיטואציות האמיתיות.

טכניקת משחקי-התפקיד פותחה מאד והיא משמשת כמובן גם להתכונן לראיון עם מעביד או כל סיטואציה שחוששים מפניה במצבי חיים שונים, שרוצים להתכונן אליהם.

ביסוד הרצון להצליח, להתחבר ולהשתייך, חשובה נטילת היוזמה, מתן סיכוי לעצמנו. אבל, נכון שבמקביל ישנה גם נטילת סיכון! מי שאינו מסוגל לחשוף עצמו לאפשרות של דחייה, בעצם לא ינסה ליזום קשרים. מי שרוצה לשמוע: "כן" צריך להסתכן בכך, שייפנה ויבקש, יזמין, יציע וכו'  ואולי יגידו לו: "לא". אין בן-אדם שתמיד הולך לו! בחיינו כולנו יש עליות וירידות ומי שאינו מוכן להסתכן בירידות, יצעד לו בבטחון במישור ולא יתנסה בעליות, עד שהחיים עצמם יארגנו לו את שתיהן – גם עליות וגם ירידות.  בעצם, מי שרוצה להגדיל את הסיכוי,  חייב להיות מוכן להגדיל את הסיכון! זה נכון לא רק בקשרים, זה גם בכלכלה – בבורסה יש את המשקיע הסולידי, הולך על בטוח ובד"כ שומר על ערך כספו, הוא לא מכפיל את כספו ולא מפסיד הכל. מי שנוטל סיכונים, ספקולטור, משקיע במניות, נוטל לעיתים סיכון שישאר בלי אגורה, אבל, הוא גם זה שעשוי להכפיל ולשלש את כספו במהירות. מי שלא רוכש כלל כרטיס הגרלה,  מרוויח בביטחון את עלות הכרטיס, אבל,  רק מי שמוכן להפסיד השקעות, יוצר סיכוי לזכות בפרסים.

כך, קשרנו ציפיות רגשיות לקשרים בין-אישיים; דרכי התמודדות בעת קושי; אמצעים להקל על הקושי ע"י תירגול, וחשיבות היוזמה ויצירת הסיכוי!

(הרצאה מתאריך: 4.04.00)