צלמים עיוורים!
מועדון חברתי של עיוורים מקיים חוג – צילום! מלמדים עיוורים, גם מוחלטים ומלידה – לצלם. איך בנויה מצלמה, איך מפעילים אותה, איך מיצבים אותה ואז פשוט מצלמים. יכול להרשים ולרגש, יכול לעורר תמיהה ואף גיחוך. אציין עוד, שבחודש ינואר 2007 כבר מתוכננת תערוכת צילומים בבצלאל בירושלים.
רכזת הפעילות החברתית במועדון המשתתפת בחוג הצילום הופיעה בתוכניות רדיו וטלויזיה וסיפרה על החוג. לה יש נסיון כרואה עד לבגרותה. כשנשאלה בדבר העניין שהיא וחבריה מוצאים בצילום בעוד אין ביכולתם לראות את התמונות, השיבה, שהיא מרגישה מה היא מצלמת; כשזה בן אדם היא קולטת את מבעו כשהוא משיב בקולו לפנייתה להתכונן לצילום וכשמדובר בנוף או באגרטל פרחים וכדומה, היא חשה את המרחב ומדמיינת מה שמצלמת. כשהתמונות מוכנות יש בידה אלבום המתעד רגעים בחייה והיא יכולה להציגו בפני יקיריה ואחרים וגם תאוריהם באזניה את התמונות – מרגשים ומשמחים אותה.
ישנו הפן המביך. בשפה נקיה אשאל: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" (כדי לא לאזכר חמור ומרק!!!) מדוע שעיוורים יתחזו לרואים? עיוור הוא עיוור וכמו שלא נושיב חרש להאזין לקונצרט, כך אין לעיוור מה לחפש מאחורי המצלמה. ואחזור ואדגיש: מדברים על תערוכה כי המדובר בצילומים אומנותיים, ממש מרשימים.
זה החלק המביך אבל יש אולי גם חלק מסוכן: הכחשה היא מנגנון הגנה חשוב ומועיל במצבים שונים, אולם, בשלב מסויים ובעיקר כשמדובר באדם בוגר – "לשחק" רואה עלול להקשות עוד יותר על אדם שמתעוור להכיר במציאות חייו החדשה ולהסתגל אליה. הרי הוא לא באמת מצלם כרואה, הוא מפעיל מצלמה ומכוון אותה אינטואיטיבית או בהתאם להנחיות, אבל אינו רואה מה נקלט בעדשה ומה יגיע לתמונה. אם כך, האם נכון שבתוך מועדון חברתי של עיוורים יתקיים חוג צילום? (במדור זה נמצא מאמר העוסק בערך השיקומי האדיר שיש לדעתי למועדון כזה).
כעת שוו בנפשכם, שאתם רואים ברחוב אשה עיוורת ובידה מקל לבן והיא מגששת את דרכה ואז היא עוצרת, שולפת מתיקה מצלמה מקרבת אותה לעין לא רואה ומצלמת סביבותיה.
ראשית לכל, כדאי וחשוב להקשיב לצלמים עצמם. אף אחד מהם לא מתיימר לטעון היום שהוא רואה. הם מדברים בהתלהבות על החוג ועל התמונות שצילמו ועל התגובות של מי שרואים את התמונות. דבר שכנראה איננו מזיק ועם זאת, מסב כל כך הרבה שמחה ואושר לאנשים, ראוי לברך עליו.
ציינתי "לא מזיק", כי החשש שמדובר בהכחשה, שעלולה לפגוע בהסתגלות למגבלה, בטל בששים לעומת האנרגיות החיוביות והבטחון והרגשת העשייה וההגשמה, שבפעילות זו. מי שמפעיל כאן בהגזמה מנגנון הכחשה, אולי מחזק גורם מעכב הסתגלות אבל נראה שזה צורך בסיסי ועמוק שלו וראוי להתיחס בכבוד לצרכים בסיסיים ועמוקים כאלו.
היום, פותחו כלים המאפשרים לעיוורים "לראות" טקסטים על מסך המחשב, כלומר, לקרוא ולבקר באתרים באינטרנט ולשמוע משקל מכריז על משקלם ומדחום על חומם ומכשיר קורא צבעים מזהה עבורם את צבעי הבגדים וחפצים (צבע הפילפל למשל) וכל כיוצא באלו. עיוורים משחקים כדורת, מציירים ומפסלים ולכן, אולי פחות מוזר לראותם עוסקים גם בצילום? ברור שזו רק ההתחלה ועוד אופקים יפתחו לפני פורצי דרך והגבול הוא – השמים!
22.11.06