14.03.18
מגילת השואה
כאש בעצמותיי! כיוון שאינני מסוגל לכתוב אותה, החלטתי, לפחות, לכתוב עליה.
רק קצת יותר משבעים שנה עברו מאז ניסיון ההשמדה של העם היהודי וכבר נשמעים קולות רבים המטילים ספק בכל הסיפור הזה. כיוון, שאני עצמי, לא באמת מסוגל להאמין שרק כשנתיים לפני שנולדתי התרחשו דברים מהסוג שקראתי עליהם בספרים וששמעתי עליהם בתוכניות רדיו, אינני מתפלא כלל שקמו מכחישי שואה.
יותר מהמכחישים בדברים, קשים לי המכחישים במעשים. יהודים מתיישבים להם בארץ הצורר הנאצי וחיים בשלווה ובאהבה בקרב מי שהיו חלק מהמכונה שעסקה בהשמדה וצאצאיהם. כל זה, כשעדיין חיים וקיימים שרידים מהתופת. קרבים הימים בהם נפרד מאחרון הניצולים או השורדים ובאין עדים חיים ודאי תרחק הטרגדיה הנוראה והעיסוק בה יידחק לשולי תודעת החברה – גם בישראל.
רק לפני שבוע אזכרנו את מזימת ההשמדה שחרש המן בן המדתא האגגי ובחודש הקרוב נחזור לספר ביציאת מצריים, שרחוקה מאתנו אלפי שנים (החלה בשנת 2448 לספירת היהודים מבריאת העולם). לפחות בקרב היהודים והנוצרים, משמש ספר הספרים מסמך בעל ערך גם מבחינה היסטורית. שוב ושוב נשמעת בפי נושאי גחלת היהדות האמירה: "זכר ליציאת מצריים". כך, אנחנו יודעים משהו על דברים קשים שאירעו בתשעה באב, על מאורעות שבעקבותיהם אנחנו מציינים את חנוכה, פורים, פסח ועוד. מה שחדר הכי חזק לתודעתנו ממאורעות העבר מתועד בעיקר בספרי התנ"ך. כך מגילות אסתר, רות ואיכה. בחג הפסח משמשת ההגדה כבסיס לשימור הזיכרון.
לו קם לנו איש המצוי ברוח ספר הספרים ובפרטיי מאורעות השואה, מה נכון יותר מלשבת ולכתוב את מגילת השואה וכך, גם להנחיל לדורות את הזוועה שהתחוללה בעולם הנאור במאה העשרים וגם להקים עוד יד זיכרון לקורבנות?
מי מסוגל ומעוניין לבצע את הדבר הנשגב הזה?
04.04.18
מאז כתבתי את הדברים הנ"ל חלפו במוחי מחשבות שונות בנושא ואבקש לשתף בחלק מהן:
גרמניה והגרמנים
"אבות אכלו בוסר ושיניי בנים תקהינה?" מה חטא הגרמני שהיה ילד בתקופת השואה ומה חטאו בני עמו שנולדו, כמוני, אחרי המלחמה? לא נצטווינו בתקופתנו "מחה תימחה את זכר עמלק!" לכן, לכאורה לא אמורה להיות לי בעיה עם גרמנים אלו.
בנעוריי, נבנה בניין שיועד לבית-ספר במתחם בית-חינוך-עיוורים בירושלים והבונים היו צעירים מתנדבים גרמנים. הם הגיעו לעבוד בישראל בהתנדבות, כחלק מרצונם לתרום למדינת היהודים אחרי מה שבני עמם עוללו לעם היהודי. גם מפעל השילומים, שנועד לפצות את השורדים על הרכוש שנגזל מהם ועל נזקי הגוף והנפש שנגרמו להם, העיד על הכרת גרמניה באחריותה, כמדינה, לשואה שביצעו בנו.
מגילה?
אם המטרה היא הנחלת הזיכרון לדורות, כמה מהצעירים בחברה שלנו היום מצויים בתכני התנ"ך ומבינים את שפתו? ומאידך, גם אם פלח לא גדול באוכלוסיה יעמיק בהכרת המגילה הנדונה וילמד אותה, ניתן להגיע לקבוצות אחרות ביצירות שתנבענה ממגילה כזו. כוונתי למחזות, סרטים, מיצגים. אפשר לבנות טקסים סביבה ברוח "קריאת המגילה" בפורים או "ההגדה" בפסח וכך להחדיר דברים ללבבות ולשמר את הזיכרון.
היוצרים
בימינו מיזמים כמו ויקיפדיה ולהבדיל – "929", נבנים ומתרחבים ע"י ה"המון". בדומה למיזם בפולין, בו תלמידים חוקרים את קורות הקהילה היהודית שהתקיימה ביישובם והושמדה, ניתן ליזום עבודה על ערך באתר שתתבצע ע"י תלמידים בארץ ובארצות אחרות. כך, ייבנה מאגר מידע רב-לשוני על קורות השואה. גרמנים, פולנים, הונגרים, איטלקים, צרפתים ורבים אחרים, יכולים לראות פעילות כזו של מערכות החינוך שלהם, כחובה בסיסית של עמיהם.