על השואה וחינוך

בבוקר יום הזיכרון לשואה ולגבורה, האזנתי לראיון עם פרופסור חנה יבלונקה בנוגע לגישת מערכת החינוך לנושא השואה. קיבלתי את דעתה, שבגיל הרך ממש לא מתאים לעסוק במסגרות החינוכיות במאורעות השואה. אבל, היא הסתייגה מהמאמץ להנחיל זיכרון נוראות השואה בטענה, שאין בלימודי הפרטים הטכניים של השואה ערך חינוכי. לדעתה, יש להתמקד בתקווה ובעתיד. הדגשת הזיכרון מעכבת התפתחות עולם חדש של הפחתת השנאה בין העמים וגוררת אותנו לעבר. כדוגמאות הביאה את סיפורי אחשוורוש והמן, עמלק וכדומה. מפריע לה הניסוח בהגדה: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". לי מאד מפריע, שכך הדבר! על דורי אוכל להעיד בעצמי, והרי אין צורך שאפרט מי הם מבקשי נפשנו כיום. על דור הורי? כבר קבע גדעון האאוזנר כמה עדים היו לכך. מהמעט שאני זוכר מלימודי ההיסטוריה, הקביעה הזו נראית לי מאד מדויקת, לצערי העמוק.

חשבתי לעצמי, ודאי שהיסטוריונית שמומחית ברמה עולמית במאורעות השואה, ודאי שאיננה מרגישה צורך להמשיך ולעסוק ולהנחיל ולזכור.  זו קריאה יפה לחשוב על העתיד והתקווה שצפונה בו ולא לעסוק בעבר הנורא. אבל, רק לאחרונה כתבתי את דעתי על "לזכור או לשכוח" והסברתי מדוע כל-כך חשוב לי לזכור מאורעות עברי.

פרופסור חנה יבלונקה לא צריכה לזכור מאורעות היסטוריים כדי ללמוד מהם, היא כבר באמת מלומדת מאד. אבל, כולנו כמוה? אחרי שילדיי שראל יילמדו ולו אחוז אחד ממה שהיא למדה ויודעת על השואה, אז גם אני אקרא להם להתמקד בעתיד, לתת תקווה, לא לשמר שנאה, אבל, כן להישמר לנפשותיהם כי: "מה שהיה הוא שיהיה" (קוהלת א', 9). הצורר הבא כבר רובץ לפתחנו ורק חסר לנו ששוב העולם יקל בו ראש ויותר מכך – רק חסר לנו, שאנחנו נקל ראש.

נח היה לי לשכוח,  אבל, את נוחותי אני מחפש בעולמות תוכן אחרים. מבחינתי, ארורה גרמניה וכל מי ששיתפו איתה פעולה. אינני שופט אף גרמני שלא היה בוגר לפני שנת 1945 ומבחינתי הוא אדם ככל האדם. אך, עודני ממתין, שכיורשם של הגזלנים, שישלים עם בני עמו את הפיצוי הכספי על כל מה שגזלו מבני עמנו ואשר לרצח? שיסלחו להם הנרצחים!

30.04.14