סיוע לעיוורים בעת חרום לאומי

בעת מלחמה או אסון טבע, נמצאת האוכלוסיה כולה במצבי חרדה קשים. בין היתר נפגעת יכולת ההתארגנות של אנשים עקב ירידה טבעית בתפקודם הכללי. כאשר מדובר בבעלי מוגבלויות, הקושי מודגש עוד יותר בעיקר כשמגבלתם משפיעה על תפקודם בתחום הניידות למשל. הדבר מחייב הערכות טובה של גורמים מסייעים ובניית רשתות-תמיכה, שעשויות לצמצם את הסיכון והחרדות בעת חרום. כך, לגבי מוגבלויות כגון עיוורון, חרשות, פיגור ונכות פיזית קשה אחרת ויותר מכך כאשר מדובר במוגבלות מורכבת – עיוור-חרש, עיוור-מפגר וכד'.

חשוב להתייחס לנסיבות חייו של כל פרט ופרט כי, מחד, עיוור שחי לבדו נמצא בסיכון גבוה יותר מאדם עיוור שחי בקרב משפחתו, מאידך, יש שדווקא מי שחי לבדו הוכיח יתר תפקוד ועצמאות, שמעידים על יכולותיו, שעשויות לסייעו גם בעת משבר וחרום.  יש אפוא לנקוט את הצעדים האלו כדי להערך כראוי למצב הנדון:

1. מיפוי וריכוז נתונים וצרכים

להלכה כל עיוור בישראל מוכר לגורמים הממלכתיים מעצם היותו מוגדר כעיוור, שהונפקה לו תעודת-עיוור מטעם משרד-הרווחה. לכל עיוור תיק פעיל במחלקה לשרותים חברתיים בישוב מגוריו. (חשוב להדגיש, שישנם אנשים, בעיקר בקרב הקשישים, שהם לקויי ראייה ואף עיוורים והם אינם מוכרים לשרותים החברתיים כי לא פנו בבקשה לקבלת תעודת-עיוור. לחלק מהם ניתן להגיע ע"י פעילי שכונות וגורמים אחרים בקרב הקהילה ויש לתת את הדעת על הצורך לאתרם ולכלול אותם בין הנזקקים והזכאים לסיוע המיוחד הנדון כאן).

מה שדרוש הוא, איסוף נתונים הרלוונטיים לתפקודו ולצרכיו הצפויים בעת חרום. בשלב הראשון ניתן להסתמך על המידע הבסיסי הקיים כבר במאגר נתוני משרד-הרווחה. בשלב השני יש לקבל מידע מדויק על כל פרט ופרט ולהבטיח גם עדכון הפרטים החשובים (כתובת מגורים, מספרי טלפון, מצב בריאות ואנשי-קשר) וגם עדכון שוטף – לפחות תקופתי, של המידע הזה. כשמדובר בקשישים עיוורים למשל, חשוב ליזום ביקור-בית של עו"ס אצלם לפחות אחת לשנה, כדי לבחון את צרכיהם בכלל ובמצבי חרום בפרט.

חשוב להבחין בין עיוורים החיים בקהילה באופן עצמאי או בקרב משפחתם, לבין עיוורים המתגוררים במסגרות חוץ ביתיות,–  בהן קיים כח-אדם שהוכשר לטפל בהם ושעשוי להבטיח את צרכיהם גם בעת חרום.

נתון חשוב ומשמעותי שיש להתייחס אליו לגבי כל פרט ופרט הוא: קיומו של אדם אחראי לסייע בעת חרום, שיבדוק עם העיוור את מצבו וצרכיו בעת חרום ושהעיוור יוכל גם הוא מצדו לפנות אליו ולבקש עזרתו. ציון שמו של אחראי זה איננו בא במקום התייחסות ליזום בדיקת צרכים ומתן סיוע ע"י גורם מוסמך רשמי בכל יישוב.

2. מגוון שרותים חיוניים בחיי היומיום

ראוי להערך למתן מגוון שרותים להם עשוי להזדקק אדם עיוור בעת חרום ואשר גם אם בנסיבות רגילות הוא מוצא להם מענה, בעת חרום יתכן שיאלץ לבקש את עזרת הזולת כדי לבצעם: התארגנות לפינוי; אספקת מזון שוטפת; תרופות קבועות; ליווי לקבלת שרות רפואי; (רשימה זו חלקית בלבד ובאה לשם הדגמה).

יש לציין, שקיימת מחויבות חוקית של בני משפחה לדאוג לבן משפחתם, כך, שזו רשת תמיכה טבעית שאפשר לקחתה בחשבון; יש רק לוודא מסוגלותם לעמוד במחויבותם זו בעת משבר קשה. מחויבות זו איננה פוטרת כמובן את הרשויות מאחריותן לספק מענים על פי צרכי העיוור.

3. סיוע בעת פינוי

כאשר אדם עיוור מפונה מסביבת חייו הרגילה והמוכרת לו, יש לקחת בחשבון, שגם אם מדובר באדם עצמאי בניידות בד"כ, הוא עלול להפוך תלוי במלווה תלות מוחלטת בסביבה חדשה. קיימת סכנה, שעקב מצב הלחץ תחול נסיגה ביכולותיו ותפקודו הרגיל ויש להערך כך, שיוצמד אליו מלווה רואה לסיוע שוטף. ראוי לציין, שרוב בעלי תעודת העיוור אינם עיוורים לחלוטין ויש להם שרידי ראייה, אולם חשוב גם להדגיש, שרוב האוכלוסיה מבוגרת וקשישה ולכן גם עם שרידי ראייה, יש המתקשים בניידות (בשעות הלילה, במקום שאינו מואר דיו או שיש בו תאורה מסנוורת וכיוצא באלו). עובדות אלו מחזקות את הצורך להכיר היטב את מצבו של כל פרט ולהערך בהתאם.

4. עיוורון בשילוב נכות נוספת

כפי שצוין, לכאורה מצבם של עיוורים בעלי מגבלה (או מגבלות) נוספות, דורש התייחסות מיוחדת בעת חרום. עם-זאת, רמת המוגבלות המודגשת מבטיחה להם מערך שרותים מיוחדים גם בימים כתקנם. מערך זה עשוי לשמשם בעת חרום כאשר מה שדרוש הוא בהכשרת נותני השרותים והכנתם למצב החרום. חשוב שיהיו מודעים לצרכים הרגשיים והקוגניטיביים של מטופליהם: חרדתם המודגשת כאשר שיגרת חייהם משתבשת והם זקוקים למידע אותו אין ביכולתם לקבל מכלי התקשורת הנגישים לעיוורים אחרים. השינויים בטיפול השוטף צריכים להיות מלווים בהסברים ברמת ההבנה של כל פרט ופרט.

5. הכנת האוכלוסיה הנדונה למצב חרום

רבים מבין העיוורים מאזינים לשידורי הרדיו ויש, שמאזינים לשידורי הטלוויזיה. זה מאפשר להם להתעדכן בעת חרום ולעקוב אחר ההנחיות כאשר הן ניתנות לציבור הרחב. עם זאת, עקב מגבלתם, מידע המופיע בכתוביות בטלוויזיה או בעיתונים או במודעות רחוב וכדומה – אינו נגיש להם ולכן זה פוגע ברמת מוכנותם בכלל למצבי חרום. לכן, ארגון סדנאות או קבוצות הדרכה בהן יוכלו להעלות את צרכיהם וחששותיהם וגם יתאפשר לספק להם מידע חשוב ולהכינם למקרה חרום – עשוי לתרום משמעותית. ניתן גם לספק מידע חשוב ומועיל על גבי קלטות שמע או תקליטורים וגם זה יגביר את מוכנותם ועשוי לצמצם את חרדתם מפני העמימות במצב החרום. מדובר במידע שכולל טלפונים חיוניים    אליהם יוכלו להתקשר (כל עוד מערכת הטלפונים הקווית והסלולארית מתפקדת). לקט הוראות הנוגעות לעזרה ראשונה ועוד כיו"ב. לקוראי בראיל ניתן להכין גם חוברת בכתב בראיל (רוב העיוורים אינם קוראים בראיל).

6. גיוס מתנדבים

רק לאחר שהגורמים הממלכתיים והציבוריים נערכים כראוי, יש מקום להרחיב את רשתות התמיכה לטובת הפרט העיוור ולארגן למענו, בהסכמתו, רשת תמיכה התנדבותית-קהילתית. כך למשל, ועדי שכונות עשויים להוות גורם מועיל, רב הקהילה וצאן מרעיתו, אירגון התנדבותי (כגון: האגודה למען העיוור ביישוב), ארגוני סיוע למיניהם.

הוכן ע"י מיכאל פז

13.08.07