מלכה ויוקי דוידוביץ' – זוג המלאכים שלי
עברם
בפרדס-משותף 9 ברעננה חיו מלכה ויעקב, שכונה יוקי. בית קטן וסביב גינה ובה עצי פרי וביניהם מחסן של חדר אחד. יוקי השכים קום לעבודתו במספרה שברחוב אחוזה בפינת רחוב הגליל. מבוקר עד ערב עמד על רגליו ושירת לקוחות. ספר היה כבר מגיל 11, כבן למשפחה ברוכת ילדים, שהיה חייב לצאת לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. מקצועו נוצל גם ע"י הנאצים הארורים והוא שרד את המלחמה. כשחזר ממחנות העבודה פגש את מלכה, אותה הכיר משנים עברו ונשא אותה לאשה ומאז ועד מותו היו זה לזה כל עולמם.
מלכה היתה עקרת-בית, שפרט להחזקת הבית למופת, עבדה תמיד כאשת חסד. אחר עלייתה ארצה עבדה כאחות מעשית בבית-חולים בעפולה, עד שעברה להתגורר ברעננה.
מלכה גדלה כיתומה מאב עם אימה האלמנה ועוד 3 אחים ואחיות. משפחת רוטשילד. רק בדמי ימיה פינטזה שהיא של הרוטשילדים העשירים ושבכספי משפחתה הוקם בית האבות בו סיימה את חייה.
מלכה הייתה חברת ילדות של אמי ברומניה. יחד גורשו למחנות, יחד עבדו באושוויץ במפעל להרכבת רובים. לדבריה, אמי הצילה אותה ממוות שלוש פעמים. פעם כשהופנתה ע"י מנגלה הארור לכיוון ההולכים למשרפות כי היתה נמוכה וצנומה ולא נראתה ככח עבודה; אמי ניגשה וגררה אותה לקבוצת ההולכים לעבוד, צבטה את לחייה כדי שיראו אדומים וחיוניים ודרשה שתזקוף קומתה.
פעם אמי השיגה חתיכת לחם כשהיו מיזות רעב וחלקה אותה איתה ופעם נוספת, שאינני זוכר את פרטיה. מהורי לא שמעתי דבר על תקופת השואה. ממלכה שמעתי מעט וכאשר ניסיתי, ברבות הימים, לשאול ולהרחיב את המידע, למעשה חזרה על אותם דברים בלי שום הרחבה.
מהשואה שרדו יוקי ושלושה אחים , משה (מוריס), שמואל ושאול, מלכה ואח אחד יצחק וכך גם אמי ואחיה הצעיר – אשר. שרידים ממשפחות גדולות וברוכות ילדים.
ילדותי
לעתים רחוקות מאד עזבה מלכה את יקיר ליבה ברעננה והגיעה לביקור אצל הורי במושב בית-מאיר. אבל, כבר כילד בשנים הראשונות של בית הספר היסודי, נהגנו, אמי ואני ולפעמים גם אחיותיי – להגיע בחופשת הקיץ לבלות שבוע ימים אצל יוקי ומלכה. המחסן הוכשר, פונה וסוייד למעננו, הוצבו בו מיטות ושם התגוררנו. נהגנו לנסוע כמעט מדי יום לחוף ימה של הרצלייה כדי לרחוץ ולהשתזף.
הייתי ילד כבן עשר כאשר אמי הביאה אותי לחופשה של עשרה ימים אצל יוקי ומלכה וחזרה למושב להמשיך לעבוד. אימא השאירה אצלם למעני חמש לירות מהן אוכל "לבזבז" בחופשתי. מדי יום נסענו לים בהרצלייה וביקשתי מיוקי ומלכה לקנות לי תירס וארטיק וקרטיב-אסקימו והכל מחמש הלירות שהופקדו בידם. בתום חופשתי אצלם כשאמי באה להחזיר אותי הביתה, היו בידנו חמש לירות שנתנה להם אמי ועוד עשר לירות מיוקי ומלכה. כל חייהם רק העניקו ונתנו לזולתם. כשהתחתנתי, מתנתם הוכפלה מאותן עשר לירות פי חמש-מאות ובה רכשנו את ריהוט הסלון הראשון שלנו.
כשחושבים על בילוי של עשרה ימים של ילד כבן עשר אצל בני הזוג האלה, כדאי לזכור, שמדובר בילד עיוור שאינו מכיר כלל את סביבת המגורים וחייבים להיות צמודים אליו בכל שעות היממה. אין טלוויזיה, אין מחשב, אין טרנזיסטור – אותו קיבלתי רק לבר-מצווה מכמה חברות של אמי. צריך היה לדאוג לכל צרכיי ולהעסיק אותי ללא הרף. שני האנשים הטובים האלה היו בעלי סבלנות בלתי נדלית ושופעי אהבה וזכיתי, הוי כמה זכיתי בהם ומהם!
בבגרותי
לאורך כל שארית חייהם נמצאתי בקשר עם האנשים היקרים האלה. הם ליוו את הקמת המשפחה שלנו ובהמשך, הגענו עם ילדינו לבקרם בשבתות ובחגים וערכנו אצלם כמה לילות-סדר.
בדירת שני החדרים שלהם היה מקום לאין-סוף אורחים. דלתם בבית המשותף הייתה פשוט פתוחה, פתוחה ממש לרווחה. השכנים וילדיהם נכנסו ויצאו כבתוך שלהם, הוזמנו לשבת לשולחן ולהצטרף לסעודות המלכים. גם מלכה וגם יוקי הכינו אוכל טעים להפליא. מלכה בישלה מעדנים ויוקי הכין מלפפונים כבושים, כרוב כבוש, ריבות מישמש, שעד היום רעייתי מתגעגעת אליהן, מיונז ועוד ועוד. תמיד ערכו שולחן מפואר ממש, מפה וכלים מובחרים והמפיות קופלו בקיפול מיוחד בו נוצר כיס להכנסת הסכו"ם. אי אפשר היה שלא לצלם את השולחן הערוך טרם הסעודה כדי לחזור ולראות ולהראות את היופי.
שני אנשים, שלמדו כמה שנות לימוד בודדות בבית הספר העממי, האזינו שעות רבות למוסיקה קלסית מעל גבי עשרות תקליטים, האזינו לאופרות, קראו ספרות יפה ועיינו באנציקלופדיות תרבות. קירות הבית היו מכוסים בצלחות אומנותיות בטעם עדין וחפצי נוי מילאו כל מדף וכל שטח פנוי על מזנון.
במרפסת הקטנה בין המטבח לחדר השינה היה כלוב בו טיפל יוקי בזוג ציפורים כנריות.
בלוויה של מלכה סיפרה יעל השכנה של אז, איך גדלו כל ילדי הבניין בהרגשה, שיוקי ומלכה בעצם סבא וסבתא שלהם. כששלוש חיילות שכרו דירה בבניין, דאגו להן ואחת שעלתה מארצות-הברית, חנה, שבהמשך למדה בבית הספר לאחיות והפכה אחות מוסמכת – אומצה על ידם ממש כבת.
תמיד היו איזה זקנה או זקן בעיר שמלכה ויוקי דאגו להם. את ההתמדה בביקור זקנים בבית-אבות שהתמדתי בה אני, למדתי ממלכה. ברור לי, שרק מעט מאד מכל מעשי החסד שלהם ידוע לי והמעט הזה הוא רב, רב מאד.
לפני עשרים ושתיים שנה חגגנו בר-מצווה לבננו עודד. בטקס הדלקת הנרות הוזמנו כמובן יוקי ומלכה להדליק אחד הנרות כשבאלם הושמע השיר: "אנשים טובים באמצע הדרך".
אחרית דבר
לפני כשלוש-עשרה שנים, כשמצבו של יוקי הידרדר והוא טופל בדיאליזות 3 פעמים בשבוע ולבו תיפקד בקושי, הסכימו מלכה ויוקי לעבור להתגורר בבית-אבות בכפר-סבא. הם קיבלו יחידת דיור בת חדר במחלקה העצמאית ובהמשך, יוקי הועבר למחלקה-הסיעודית עד שנפטר כעבור שנתיים. מלכה המשיכה להתגורר ביחידה העצמאית ובהמשך גם מצבה הידרדר ועברה למחלקת תשושים ובהמשך – למחלקה הסיעודית.
כיוון שלא הצליחו להביא ילד לעולם, גידלו ילדים רבים של חבריהם והיתה לי זכות מיוחדת להכיר את שני האנשים הנפלאים האלה.
עכשיו, שמלכה בת אסתר ומנחם נפטרה, אין מי שישב עליה שבעה.
"תמונות"
1 אני עומד בים, אולי בן 8, מלכה אוחזת בידי ומדריכה אותי לקפוץ על גלים כשהם מגיעים. אני מקשיב היטב וכשגל מתקרב אני מזנק עליו בחדווה.
2 אני בן 9 או 10, בפרדס הקטן ויוקי מגיש לי צינור השקייה מגומי ומדריך אותי להניח את פיו בתוך קופסת שימורים בגומת עץ תפוזים כך שזרם המים לא ייצור חור באדמת הערוגה.
3 אני בן 12, מסתגר בחדרי בבית הוריי זועם על אמי. מלכה שהגיעה לביקור מבקשת להיכנס לחדר. אני מתרצה והיא נכנסת ומחבקת אותי ומרגיעה את זעמי בסבלנות וברוך ובהומור כשהיא מחקה אותי קוצף.
4 מסיימים ארוחת צהריים אצל מלכה ויוקי. יוקי יורד למטה להאכיל את החתולים בשאריות המזון, שהרי אסור לזרוק אוכל וצריך לדאוג לחתולים.
5 מלכה שרה עם זמרת האופרה שנשמעת מעל גבי תקליט.
6 אני יושב בכיסא התספורת במספרה של יוקי והוא מספר אותי. ידיו הרכות והטובות מלטפות ואני יוצא "חתיך!"
7 יוקי יוצא למרפסת הקטנה להאכיל את "הציפרים", אין ו חולם, באות פ, אצלו זה קמץ, בהגייתו. הוא גם הקפיד: "להגיד את הנכון" כשאחרים מנסחים: "אגיד לך את האמת".
8 מישהו מהשכנים – מבוגר או ילד – צץ בדלת לשאול או לבקש משהו. מיד הוא מובל אל השולחן כדי להתכבד באיזה מעדן מפרי ידם של המארחים.
חשוב שגם ייקח בצנצנת או בקופסה כדי שיהיה לו לאחר מכן או לשאר בני ביתו.
9 מלכה מספרת על השואה. יוקי ניגש: "מספיק! מלכה לא צריך, להכין לשתות?"
10 יוקי נוסע לדיאליזה בבית-חולים "מאיר". בתיק הכין כריך כי מגיעה באותן שעות גם מטופלת שהבין שהיא דלת אמצעים ויורדת במשקל. מה נתן במעטפה שהצמיד לכריך, רק הוא יודע.
11 יום אחד חזרתי עם יוקי מהדיאליזה לבית ברעננה. הוא היה כל כך חלוש, שבמעלה המדרגות תמכתי בו ועצרנו אחרי כל כמה מדרגות כדי שיאסוף כח להמשיך עד ביתם. אז הבנתי, שלא יוכלו עוד לגור בקומה העליונה ללא מעלית ודובר על חיפוש דירת קרקע. שכנענו אותם, שאין טעם לעבור אלא למסגרת בה קיימים שירותים מלאים לנוחותם ואז נאותו לעבור להתגורר בבית-האבות.
תוספות רעייתי
אמי ז"ל סיפרה לרעייתי, שיוקי אהב את מלכה עוד בהיותה נערה. היתה נערה יפה עם צמה ארוכה. כשהחל לחזר אחריה, הוריה הסתייגו כי לא היה מספיק דתי לטעמם.
לאחר המלחמה, כאשר מלכה ואמי חזרו עם עוד נשים ברכבת, בתחנה המתינו בחורים ששרדו כמותן. יוקי ניגש למלכה ומאז לא נפרדו עוד לעולם.
עכשיו, אני מזמין אתכם לחזור ולקרוא את השיר שכתבתי לזכרם ושקראתי בטקס הלוויה של מלכה.
יהי זכרם של שני יקיריי אלה ברוך ואם קראתם את חיבורי הקצר הזה המספר עליהם, גם אתם תורמים לשימור זכרם היקר.
03.08.15