לתנת

ודאי תגידו: "מה זה? איזו מילה זו?" באמת לא שמעתם אותה עד עכשיו?

אמנם בועז שרעבי שר: "לתת את הנשמה ואת הלב" ומי שגדלו בארץ ודאי פגשו את שירו המקסים הזה, אבל, לחלק מהם זה לא גורם לומר: "לתת", הם אומרים: "לתנת".

תשאלו, מה נטפלתי לטעות לשון זו, כלום חסרות טעויות בשפתנו הרווחות אולי יותר מזו הסתמית? נכון, רבים אומרים "ראשון לחודש" ולא "אחד בחודש", רבים לא פחות אומרים "נראה לי עכשיו", כאשר ה-א' ב"ניראה" שבלשון הווה היא בקמץ, שזו בעצם לשון עבר.

אבל לא באתי כאן לעסוק כעת ב"רגע של עברית", עם כל חיבתי לנושא. באתי לעסוק במילה אבחונית המצביעה על חסכים רבי משמעות!

עובדים סוציאלים עורכים אבחנה פסיכו-סוציאלית ללקוח ומשפחתו במהלך ראיון אחד ומעמיקים את האבחנה במפגשים נוספים. כלי רב ערך להיכרות מעמיקה ואוטנטית של הלקוחות, מהווה ביקור הבית. אנו למדים רבות על הלקוח ומשפחתו כאשר אנחנו נכנסים לתוך בייתו ופוגשים את תנאי חייו ודרך התנהלותו ב"מבצרו".

במהלך שנות עבודתי נוכחתי כי לקוחותיי שאמרו: "לתנת" במקום: "לתת", אופיינו במצוקה כללית קשה ועמוקה. אני יודע שזו הכללה פרועה וכי לא ערכתי שום מחקר או בדיקה מעמיקה בנושא. אבל, גם להתרשמויות מצטברות יש משמעות וזה מה שהביא אותי לכתוב כעת על הנושא.

מדהים כמה טעות לשונית של מה בכך, לכאורה, עשויה להעיד על חסכים, שהם הרבה מעבר לשליטה לא מספקת בשפתנו הקשה. אני מניח, שלקוחות אלו טעו באומרם: "לתנת" ואולי אפילו תיקנו להם פעם או פעמים רבות. יתכן, שלא היתה להם פניות נפשית להקשיב להערות הנוגעות להתבטאות או ניסוח, כשצרות כבדות משקל ומצוקות עמוקות מילאו את חייהם בילדות ובהתבגרם. מכאן, שלא הייתי מנסה אפילו לחפש את ההסבר במחדל של מערכת החינוך. חלק מלקוחות אלו שהו מעט מאד במסגרת חינוכית וכאמור, גם מי ששהו יותר – זה לא היה בדיוק בראש מעייניהם.

מעניין אם כן עד כמה מילה אחת מסורסת עשויה ללמדנו על המשתמש בה בעוד מאות טעויות אחרות – רווחות יותר או רווחות פחות, אין להן כמעט משמעות ברמה האבחונית הפסיכו-סוציאלית. בצד התרשמותנו מאישיותו של הלקוח, מסביבת חייו הקרובה, מלבושו וממידת הטיפוח והנקיון האישי שלו וכיו"ב, לצד קריאת שפת הגוף, נכון גם לקרוא את שפתו בכלל.

02.12.07