לעבור מחסומי קושי

נראה, שכל אחד מאיתנו סוחב לפחות דבר אחד משמעותי, שבו הוא מגלה אזלת – יד. הרי איננו יכולים ללחום בכל החזיתות ובודאי – לא בו זמנית. אשר על כן, אנחנו מתפקדים במיטב יכולתנו בזמן נתון ומותירים "פינות אפלות" אליהן "נגיע בהזדמנות!"

במאמרון שכתבתי בעבר  תחת השם: "התמודדות עם נכות", סקרתי את התלאות שעברתי בתקופה בה למדתי פסיכולוגיה באוניברסיטת בר – אילן;  התעכבתי על הקושי לסיים את תואר  הבוגר.

רבים מכירים היטב את הקושי לסיים מחוייבות כגון זו. אנו אנשי המקצוע יודעים לומר, שזו בעיה זהותית! קושי להתבגר ולהכריז על עצמנו  כעל שמסוגלים לעמוד במטלות, שמא יצפו מאיתנו לעוד ועוד.

יש המדגישים את הפחד מפני כישלון.

יש המציינים את רמת ההשגיות הנמוכה.

יש העומדים על העדר מוטיבציה ועוד ועוד.

רבים ההסברים החכמים והמלומדים, שלרוב מהווים תירוצים מצויינים כדי לחמוק מלסיים!

ד"ר דוד רודי נהג לומר, שאם סבתא שלך היתה ככה ואמא שלך עשתה לך ככה" אזי כעת מובן מדוע אתה כך וכך ואם כך יש לנו הסברים טובים ומה לנו  כי נלין על מחדלינו?

(טוב, זה לא בדיוק הניסוח שלו! אבל זה הרעיון).

כך, ההסבר הדינמי, נכון ככל שיהיה, למעשה עלול לעיתים לפעול בכיוון של שימור המצב כי יש את כל ההצדקות שבעולם לפתולוגיה הנדונה.

ניגש אפוא לעניין:

על רגשי  הנחיתות שלי פיציתי בקלות במחשבה, שאני בעצם גאון. טוב לא  שבדיוק האמנתי  ממש שאני גאון, אבל במובנים מסויימים נהגתי ואולי עודני נוהג – כמי שאין לו ספק שהוא כזה.

 דוגמה:

במשך שנים  טרחתי שלא להתכונן למבחן יותר מיום או יומיים לפני המועד. כשקיבלתי 60 או 70 הדגשתי באוזני חברי, שלמדתי ממש רק יום  או יומיים ואם כך הדבר: " תארו לכם שאילו למדתי ארבעה ימים הרי הייתי מקבל 120 או   140!"

על גישה נלוזה זו התגברתי עם הזמן לחלוטין ולא נותר לי שום צורך להתכונן ברגע האחרון כדי להדגיש כמה אני מוכשר. היום אני מקבל על עצמי להרצות בפורום כלשהו, בדרך כלל בו ביום אני מתחיל לחשוב ולרשום נקודות לקראת ההרצאה גם אם תתקיים בעוד שלושה חודשים.

דוגמה אקטואלית: (למחסום קושי שטרם נפרץ)

אינני מסוגל לעבד דברים שאני כותב, הרצאותי ושירי נכתבו במהירות ולמעשה הטיוטות הן המוצרים שבידי. בגלל כושר הניסוח המצויין שלי, אני חומק מעבודת עריכה וליטוש והתוצאה היא  כמובן, שדברים שאני כותב, מעניינים ככול שיהיו – אינם ראויים לפרסום. כתיבת שיר תוך רבע שעה או כתיבת דברים אלו בהקלדה של 20 דקות, מעידים על כישרון מסויים, אולם, אין די  בכשרון ניסוח ויצירה. דרושה עבודת ליטוש ועריכה. התנגדותי הפנימית העזה לשנות אפילו מילה ביצירותי מעידה, לדעתי, על אותו דפוס לא בוגר של בטחון בגאוניות!

ממש כאילו אמרתי: "ראו מה נהדר מעשה ידי ומה יפות יצורתי!  כל זה ממש מן השרוול ורק תארו לכם  מה נפלאות היו אילו הקדשתי להן עוד איזו שעה למשל!!!"

ובכן ההבנה, כאמור, איננה פותרת בעיה, היא אף עלולה לשמש גורם משמר שלה.

צריך להתחיל מאיזה מקום ומה נכון יותר להתחיל ממש  מכאן.

אקח את הדברים שכתבתי כעת ואעבוד עליהם ואנסה לעבור את מחסום הקושי,  שמונע ממני לתת את מיטיבי.

שיהיה בהצלחה!

מיכאל פז

 

15.10.04