להשתייך

ישבנו סביב שולחן בארוע משמח וחברה ניגשה ושוחחה עם המסובים. פניה לגב הסמוכים אליה ולפניי הרחוקים ממנה – בעברו האחר של השולחן. הרגישה מחוץ למעגל, לא שייכת. נכון, יש שמצופפים כיסאות ומצרפים אחד ועוד אחד ובלבד להיות ביחד; זה לא נעשה הפעם.

הדברים נכתבים בשבוע בו נכדתו של רבין ז"ל, נועה ארצי, דיברה על הרגשת המשפחה ששכלה את האיש היקר הזה ואיננה מרגישה שייכת!

כיצורים חברתיים ההשתייכות טבועה בעצם הוויתנו. "לא טוב היות האדם לבדו" נאמר ואכן אדם באשר הוא אדם – איננו לבד.

לפני יותר משלושים שנה, כשיצאתי לראשונה לחו"ל, חוויתי חוויה מוזרה: נסעתי לטיול שאירגנתי בעצמי ועבדתי עליו כחצי שנה. ברגע שגלגלי המטוס עזבו את הקרקע, נתקפתי חרדת עזיבה קשה, הרגשתי שנעזבתי. נכון, זה לא היה הגיוני אבל הרי אין התאמה רבה מדי וודאי שלא מוחלטת – בין עובדות והגיון לבין רגשות.

חוויה דומה של נעזב/ת יכולים לחוות גם בעת פרוק קשר זוגי כאשר ה"עוזב" חווה עזיבה לא פחות מה"נעזב".

כל אחד מכיר את ההרגשה בעת שמגיעים למקום עבודה חדש או לקבוצה שכבר מגובשת ורוצים להשתייך. הרגשת הזרות וכל החרדות מפני דחייה – מוכרות לכולנו. אנרגיות אין-סוף מושקעות בהרגעתנו ובמאמצינו להשתלט על העמימות ולהתמצא כמה שיותר מהר כראשית ההסתגלות. אנחנו מצהירים: "נעים להכיר" עוד לפני שיש לנו בכלל מושג על מי מדובר. לפעמים מתברר לנו שזה דווקא מאד לא נעים היה להכיר, אבל נעזוב זוטות אלו.

אין לי ספק, שעוצמת הצורך להשתייך שונה אצל אנשים. פיתחנו אין-ספור התנהגויות כדי להגביר ולזרז את השתייכותנו. חיוך נעים ומזמין, נסיונות להרשים בחוכמתנו, בחוש ההומור שלנו, בהופעתנו החיצונית המצודדת ועוד ועוד. יש יסוד של חיזור אחר הסביבה ונסיון לפתותה כדי שתקבל אותנו, שתאהב אותנו, שתשייך אותנו.

אנחנו מפעילים את קסמינו ומצפים לאות, שהם פועלים את פעולתם ועושים אותנו יותר מקובלים – מתקבלים.

זו עשייה אגוצנטרית, האגו החרד שלנו עושה רעש וצילצולים או מיני "חנדאלאך" והוא דרוך ומצפה ובודק ותוהה: "אוהבים אותי?"

אם נסיון חיינו כבר נבנה על הרגשה עמוקה שדווקא כמעט שאין סיכוי שיאהבו אותנו, כלומר, די נואשנו מלהיות אהובים ולהתקבל, אזי, קרוב לודאי שנפעל אחרת. לא באנו כדי לחזר ולשדל ולפתות. באנו להיווכח שוב שאיננו רצויים ושגם כאן האנשים אינם נחמדים ואולי אף רעים! אפשר לא להתגלח, לא להתקלח, להידחק למעגל ולדרוך על מישהו "ממש לא בכוונה". נעשה הרבה או הכל כדי שידחו אותנו ונמצא שוב, שלא אוהבים אותנו ולא רוצים לשייכנו. אלו דוגמאות קיצוניות הבאות רק להמחיש סגנונות התנהגות אפשריים, שקיימים!

במקום אחר כבר ציינתי, שהשתייכות נקנית בנתינה. כלומר, אנחנו קונים את השתיכותנו ע"י הענקה לזולתנו למרות שאת הרגשתנו וידיעתנו שאנו שיכים – אנו מודדים במה שנותנים לנו ועושים למעננו.

כולנו תוצרי חינוך בו לחלקים הסימבוליים משמעות מייצגת חזקה לרגשות ולעמדות. מתנות נותנים למי שאוהבים או שרוצים שירגיש או יחשוב ויאמין שאנו אוהבים אותו. (אינני עוסק כאן בשוחד, למרות שאותו עקרון נמצא גם בבסיסו).

כתוצאה מהאמור לעייל, כשמעניקים לי אני מרגיש נאהב ויותר שייך.

הבעיה היא שמדובר באמת בסמליי אהבה, שיכולים אולי לדבר לראש אבל לא ממש ללב!

בצורה קיצונית פוגשים זאת בבעל שלפתע מגיע עם פרחים לרעייתו. אומרים לנו יודעי דבר, שאולי דווקא אז יש לו מה להסתיר או על מה לחפות.

מי שמקבל יכול אם-כן להרגיש רצוי ואהוב ושייך, אבל גם אם הכל אמיתי ואוטנטי, עדיין מעמדו כמקבל חושף אותו לאפשרות הכאובה שיחכה וימתין ויחפש את מתן הזולת וזה – המתן – מתמהמה!!! כשהבסיס להרגשת ההשתייכות הוא מה שמעניקים לי, ירידה ב"מענקים" מחלישה את הרגשת ההשתייכות!

אנו נשענים אז חזק על תלות-שדה שלנו!

כשאנו פחות חרדים להשתייכותנו ובטחוננו העצמי מאפשר לנו להפתח יותר לזולת ולהתיחס אליו, גוברת יכולתנו להעניק לזולתנו. המתן לזולתנו גם עושה אותו אסיר תודה לנו וגם מחזק את בטחוננו ביכולתנו להיות משמעותיים ונחוצים. משתמע מכך, שבמתן לאחר אנו מנסים להפיק תועלת לעצמנו! משהו אגואיסטי ממש! נכון!

במשך שנים אני מרצה בהתנדבות בפני חברים בעירי. ליכאורה אני הנדיב טוב הלב המעמיק לזולתי. לא אחת אני מציין בכנות, שאינני יודע מי מרוויח יותר – אני הנהנה מקהל מאזיניי ומאסירות התודה שלהם ומההרגשה הטובה שאני עושה למען זולתי ועוד רווחים שודאי כרוכים בהתנדבותי, או שהם, קהל המאזינים, מרוויחים יותר. גם גדולים וחכמים ועשירים ממני תרמו ותורמים וקונים להם שם עולם ותהילה ואין זה גורע מגודל הטובה שבמתנם (ראה יד אבי היישוב ועוד ועוד).

אסכם ואומר: את ההשתייכות האמיתית אנו קונים במה שאנחנו מעניקים לזולתנו ולא במה שהזולת מעניק לנו. כשמתעוררת בנו חרדת "אי השתייכות" באפשרותנו ליזום עשייה או אמירה כך שערכנו לטובת האחר יגדל ויגבר והוא יחפש את קרבתנו ויגלה עניין ב"יחד" איתנו.

נאמר: "להבין, פירושו – לסלוח!" על משקל זה ניתן להצהיר: "להעניק משמעו – להשתייך!"

 

18.11.05