טעויות בתפיסותינו

 מישהו שאינני מכיר ממש הפתיע אותי. מתגובתו למה שכתבתי על זכות קדימה לנכים בתורים – עולה, שאני מצפה לרחמים מצד הזולת כלפי אדם נכה וכיוצא באלו עמדות, שממש לא מתאימות לתפיסותיי ולדעתי אין להן ולא כלום עם מה שכתבתי.

חברה, ששמעה על תדהמתי הגיבה: "נראה לי, שאולי למגיב היה עסק בלתי פתור סביב הנושא ותגובתו מתייחסת יותר לאירוע שחווה מאשר לכתוב בחיבור שלך".

עלי לציין, שיש בהשערתה משהו שמדבר אלי מאד, אולם, אני מקפיד לזכור ואף להדגיש, שמדובר בהשערה ויתכן שהיא מוטעית.

דפוס תגובה או התייחסות דומה אנו מוצאים בדברנו על העברה בטיפול. הרגשות אותם חווה המטופל מוסברים במצב זה כמתייחסים למשל לאביו או אמו והמטפל "מוכנס" לסיטואציה בגלל, שנוצר קשר משמעותי עם מטופלו. התייחסות המטופל איננה אפוא למטפל כפי שהוא, אלא לאיך שהוא נתפס ע"י המטופל.

אם אחזור לעילת כתיבתי כאן כעת הרי, שעניינים רגשיים בעולמו של המגיב, עשויים להיות העילה לפרשנות שהוא נתן לחיבור שלי.

האם עלי לעשות משהו בהקשר לתגובתו תוך פניה אליו, או שדי לי בהחלטתי, שתגובתו לא רלוונטית לעמדותיי?

השאלה בעצם היא רטורית, שהרי כתיבתי כעת מהווה התייחסות – גם אם עקיפה – לתגובה הלא תואמת, לדעתי, של המגיב.

תעלה השאלה: "מה מצאת להכניס את כולנו לעניין? יכולת לעשות בירור עם המגיב עצמו ולא לבלבל לכולנו את המוח?!"

אכן, יכולתי, אבל בחרתי שלא, כי בתגובתו הוכנסו לדמותי גישות ותפיסות שכל כך רחוקות ממני ואינן מתאימות לי, עד שניכר שבבירור איתו אצטרך או "לפייסו" ולמצוא עצמי מתנצל על מה שלדעתי לא "חטאתי" בו;  או שאגרר לדיון/ויכוח ללא מוצא כי אמצא עצמי עוסק בו ובהתנסויותיו סביב הנושא ולא במה שכתבתי. במקרה כזה אולי אאפשר לו אוורור אבל זה לא יהיה הבירור אליו התכוונתי.

אז בחרתי לכתוב כאן את הדברים הללו ולהזמין את הגולשים באתרי לקרוא או – לחזור ולקרוא מה שכתבתי "על זכות קדימה" ולהזמין תגובות נוספות המתמקדות במשמעות כתיבתי מבחינת מעמד הנכה וזכויותיו בכלל והדרך הנכונה לנהוג בשאלת זכות הקדימה בתורים – בפרט.

אשמח לתגובות מקוראים.

16.12.07