חשיבה חיובית?

ברצוני לפתח רעיונות שהצגתי באופן חלקי במסמך שכבר פרסמתי לאחרונה. המסמך נגע לתפיסות, שמסייעות להתמודד עם תוצאות פיגועים. בשונה מהחומר העיוני שהצגתי שם, אצא כאן מסיפור אישי:

בימים אלו מלאו 50 שנה לפציעתי מרימון-יד, שפירקתי בהיותי ילד בן שש. כתוצאה מהפיצוץ נפצעתי קשה ונותרתי נכה.

על רקע זה ברצוני לעבור לנושא הדיון שארצה לפתח.

בראיונות רדיו עם אנשים שעברו עלילות בחייהם שמעתי אותם אומרים, שאילו ניתן להם לחזור ולחיות את חייהם שנית, היו עושים הכל אותו הדבר.

לא יכולתי לזהות בתוכי שום הבנה או הסכמה לאמירה כגון זו.

במבט לאחור, סקרתי אין-סוף ארועים שחויתי וחשבתי לעצמי, שאילו לי ניתן לחזור ולחיות את חיי – הייתי עושה כמעט הכל אחרת! ראשון לכל – לא הייתי מכה את המכה הגורלית שהביאה להתפוצצות הרימון בידי ובכך הייתי מונע את המפנה הדרמטי שחולל אותו מעשה. אין ספק, שהייתי יכול למנות כאן ארועים ללא ספור, שלא קישטו את חיי בילדותי ובנעורי בפרט ואשר הייתי שמח לחסוך אותם לעצמי.

כמי שגדל במשפחה דתית מאד ואף חרדית, אני רואה עצמי בעיני רוחי ממשיך במסלול של ישיבות ומגיע לכולל מכובד כבעל משפחה של 8 נפשות לפחות! (היום מונה משפחתנו הגרעינית 4 נפשות בלבד!)

ניתן להניח, אפוא, שחיי היו הולכים במסלול שונה לחלוטין מהנוכחי.

גם היום אם אשאל כיצד אני מגדיר פציעה קשה של ילד בן שש מפצצה, הייתי אומר ללא היסוס: זה אסון נורא! ממש טרגדיה!

אולם, מה לעשות, שכיום אינני יכול להתייחס לאסון שפקד אותי לפני חמישים שנה כאל טרגדיה איומה.

כשאני מנסה למנות את נכסי, את הדברים הנפלאים שזכיתי בהם במהלך חיי, אני רואה עצמי אדם מאושר והרבה בזכות רעייתי, ילדי, נכדתי, בני משפחתי בכלל והרבה חברים שמאד יקרים ללבי.

לא אגזים אם אומר, שתלאות ואף יסורים רבים פקדו אותי במהלך חיי עד הנה. אבל אני נוהג לומר: "אין חיים בלי צרות!" ואם זה המחיר שהיה עלי לשלם כדי לזכות למה שיש לי היום –  בלא היסוס אומר: הייתי חוזר ומשלם אותו במלואו!

כך, ממקום המצאי היום אני מסוגל להבין את האומרים, שאילו ניתן להם לחזור ולחיות שנית את חייהם, היו עושים הכל אותו דבר!

את אופצית החיים הנוכחית שלנו אנחנו מכירים; אופציות אחרות נשארות בגדר השערות ואף – פנטזיות. וכך אפשר רק לחזור שוב לאימרה המפורסמת לפיה: "איזה הוא עשיר? – השמח בחלקו!"

אמירות נדושות ליכאורה אך מלאות חוכמת חיים, שנבנית מנסיון חיים עשיר בלא ספק.

לא נוכל להמנע מלתפוס אסונות וטרגדיות בעולמנו ככאלה, אך במבט לאחור נצטרך להכיר בכך, שכל ארוע ואף הנורא ביותר בעינינו, עשוי להוות בסיס למפנה רב משמעות ואף חיובי מאין כמוהו עבורנו.

לעורר מחשבה

1. נראה שדברים אלו לא ידברו ללבו של אדם, שנמצא בעיצומו של משבר.
2. יתכן שמידת ההשלמה העולה מהדברים היתה מצוייה גם במקרה שהיה נמנע הארוע

הטראומטי.

מדובר בארוע שהתרחש לאחר תקופת הילדות המוקדמת ושורשי הדפוסים כבר נאחזו באישיות.

(21 במרץ 2003 )