11.04.20
המגפה החלה ממש לפשוט בארצנו סביב חג הפורים והנה, אנחנו כבר בחג הפסח והיא: עוד ידה נטויה!
אני שומע אנשים מתמרמרים בגלל ההסגר, ההכרח להקפיד על ריחוק חברתי והגעגועים ליקירים שלא ניתן לחבק. ניכר קוצר רוח מהתמשכות הצרה וקושי גדול בגלל העמימות הנוגעת למשך האיסורים וההגבלות. כך, חיים ממש קשה בצל הקורונה ולך תקרא לזה: "חיים".
אין ספק, שמי שנאלצים להסתגר בבית לבדם, קשה להם מאוד. קשה מאוד גם למי שנמצאים בבית עם ילדים בגילים שונים ועוברים יום ועוד יום ועוד יום… קשה למי שאינם עובדים וקשה יותר למי שאינם משתכרים ואפילו איבדו את מקום עבודתם. מי רואה בכלל מתי אפשר לחזור ולהדריך תיירים בארץ? מתי יעזו שוב להזמין טיסות לארצות העולם כדי לנפוש במרחקים. קשה באמת ורבים מדברים על דכאון. אבל, מה לעשות, שאני לא נתפס בכלל לדיכאון ולליבי מדברים הרבה יותר רשומות המתארות מה מיוחד בחיינו בימים אלו וכמה הרבה נוכל להפיק מהם אם רק נשכיל. לא אחזור על דברים שקראתי ושמעתי ברוח זו, שהרי אותם ואטסאפים זרמו ממש לרובנו. בדרכי הפרקטית אתאר מעט מה, לדעתי, עוזר לי כל כך בתקופה המוזרה הזו.
שגרה ברוכה
נכון, גם אני למעשה סגור בבית כבר כחודש ימים ומבין, שזה יארך ממש כך לפחות עוד חודשיים. החלטתי לשמור על שגרה במה שניתן ברוח הרשומה שלי: "להסתגל – לדבוק במוכר".
כך, אני משכים קום כתמיד, לא מוותר על ארוחת בוקר טובה ולמרות שאינני יוצא מהבית, אני מקפיד להתגלח ו"לטפח" עצמי. באחת אל תתקשרו כי אני אוכל צהריים ובין 3 ל-5 הסלולארי מושתק כי אני בשנ"ץ ועם הקפה שהרגלתי עצמי לשתות בלי כפית הסוכר.
(אגב, לילך המדקרת-סינית המדהימה שהמליצה לי לצמצם בצריכת סוכר לא התלהבה מהפחתת הכפית האחת הזו ליום. על כך הגבתי: "כפית סוכר ליום, זה 365 כפיות לשנה וזה לא הרבה?")
בשמונה בערב ארוחת ערב ובשעה 11 בלילה – לישון, כי אתעורר בין 4 ל-6 בבוקר. ומדוע כל הסיפור הזה? כדי להדגיש, שחשוב להמשיך לחיות היטב ולכן, אני ממשיך גם בפעילות גופנית קבועה 3 פעמים בשבוע כמפורט ברשומה אחרת שתיארה זאת.
ייזום הטבות
כיוון שאנו חיים רק בהווה, חשוב לעשותו הכי טוב שנוכל. האזנתי הבוקר ל"מספרי סיפורים" ברוח הלדינו, תוכניתו של יוסי אלפי. התארחו בה גילה חסיד ולאזר בואנו המקסימים שהובילו את החלק המוזיקלי ועוד אורחים שובי לב ובתוכם עזרא דגן. שעתיים של הנאה צרופה. ברור שאני קורא הרבה יותר בתקופה הזו שהרי ברדיו טוחנים בלי הרף קורונה ואין ממשלה וכמה עוד אפשר לטחון מים?
כלומר, אני משתדל למלא כמה שיותר משבצות ריקות ביממה בדברים אהובים ומהנים וזה חיסון חזק נגד דיכאון.
יחסי אנוש
קיים כעת מרחק חברתי המקשה על כולנו, אבל, זה מרחק פיזי. הרשת כמעט נופלת מהחיבוקים והנשיקות הוירטואליים הנשלחים ומה שיוצא מהלב נכנס אל הלב. באפשרות כול אחד מאיתנו לשבת בבית ולהתמכר למחשבות שליליות ולהרגיש עזובים ובודדים. אבל, אנו גם יכולים ליזום התקשרויות לאחרים, להתעניין בהם ולעודד אותם ולחזק את הרשת החברתית בה אנו חברים.
בכלל, לחשוב על אחרים עוזר להרים עצמנו כלפי מעלה ובין היתר, זה מה שעשיתי כעת כשהחלטתי לשתף אתכם ולעודד. לעודד זה מעודד – כתב אבא של כלנית ועודד.