חייה ומותה  – לזכרה של אורנה יקיר

לא הכרתיה אישית. אבל מבעד למכשיר הרדיו חשתי את קסמה הרב. שמחת חיים פורצת, שלוותה תמיד בנועם וברכות.

דרך הרדיו עקבתי אחר מחלתה הקשה. האזנתי לשידורים מהבית, שהגדירה כשידורים מהמיטה. לא עוררה רחמים אפילו לרגע. ביטאה ושידרה אופטימיות ושמחת חיים ולא חשתי כלל את המוות שארב כל כך קרוב.

כולנו מכירים אנשים שחייהם דלים, אין הרבה חיות וחיוניות בקיומם וזו בחירתם ומי ישפטם? אבל כשאשה צעירה ומוכשרת כמו אורנה, כותבת ויוצרת ומגישה, חשים את פעימת החיים בעוצמה וכגודלה כן חזקה הרגשת האבדה כשהכל נקטע.

4 שנים כאלו של לחימה במחלת הסרטן כשהן מלאות עשייה ויצירה, הם סוג של נצחון על המחלה, כי כל עוד אורנה חיה, היא חיה! כעת היא מתה בשבילנו אבל בשבילה?

במשך עשרות שנות חיי כבר נפרדתי מאנשים יקרים לי בגילים שונים. תמיד המוות בא מוקדם מדי. אבל כפי שכתבתי ב"שירת חיינו": "מעגל השנים הולך וסובב לו ואין זה כלל מובן מאליו, שאנחנו צמודים אליו."

כך, הנה היום עזבה את עולם מציאותנו אורנה יקיר ואישיותה המקרינה ממשיכה להתקיים כאן בינינו כי היא זכורה חיה ותוססת גם בתוך לבו של אזרח פשוט, שלא הכירה ושלא הכיר אותה, אישית.

יהי זכרה ברוך!

 

28.05.08