אתמול היה יום אביב נפלא ובחרתי לבלות בו בבית קפה עם חברה טובה (קפה "תפוז" – מומלץ!).
אתמול מלאו גם 5 חודשים לארוע הלבבי שעברתי ולא שזה דבר הראוי לציינו אלא, שזומנתי לבדיקת אקו לב. נכון, לפני שבועיים נקבע לי התור לבדיקה זו. לשאלת רעייתי: "בשביל מה?" חלפה בי מחשבה, שבעצם אינני יודע כי לא שאלתי את הקרדיולוגית. לשאלתה הגבתי: "למה בטון מודאג? סתם בדיקת מעקב".
ובכן הייתי אתמול ביום חופשה וידעתי שבערבו אלך לבדיקה הזו, שאיננה כרוכה בשום אי נעימות של הכנות או בכאב כלשהו. היה ברור לי, שאלך לבדי, ללא ליווי בן משפחה כי הרי זה דבר של מה בכך וחוץ מזה רעייתי תהיה במדורת ל"ג בעומר של הנכדה.
ובכל זאת, יום לפני הבדיקה סיכמתי עם בני, שאם יהיה פנוי, שיבוא ללוותני ליתר נוחות.
עודני מבלה להנאתי בבית הקפה בחברת חברתי היקרה ואני חש לחצים בחזה. שאלתי את עצמי אם אינני במתח לקראת הבדיקה הצפויה והתשובה השלילית היתה ברורה לי לחלוטין: "מה פתאום מתח? הן עברתי אותה בדיקה בדיוק לפני 5 חודשים, יום לאחר התקף הלב והתוצאות היו טובות?!"
חזרתי הביתה עם מועקה בחזה וייחסתי זאת לשינה הטרופה בלילה החם והחלטתי, ששינת צהריים טובה תפתור הכל.
נסיוני לישון בצהריים לא עלה יפה כי הגנן החליט לכסח את האין דשא שלנו בדיוק בשעות מנוחת הצהריים ולך תריב איתו.
נדמה היה לי, שהלחץ גובר והתחלתי חושש שמא עלי לגשת למיון. התחלתי בפעולות הכנה כגון, בירור מספר הטלפון של נטל"י (חברה בה אני מנוי שלא לצורך!), כיבוי המחשב והמדפסת, מקלחת בשעת אחר צהריים לא שיגרתית זו וכיו"ב.
בשלב זה קמה רעייתי ממנוחת הצהריים והצעתי לה את הקפה השיגרתי. אני עצמי לא שתיתי כי במדידת לחץ הדם שערכתי בינתים מצאתיו גבוה מהנורמה ומדוע שאפעל להעלותו עוד באמצעות קפה?
ישבתי עם אגי כששתתה קפה ובשלב זה שיתפתי אותה בתחושותי המעיקות ובחששי שמא מתפתח בי שוב התקף לב ואולי כדאי שאסע למיון.
אגי שאלה אם זה לא יכול להיות קשור לחרדה מפני הבדיקה הצפויה תוך כשעה וחצי?
תוך כדי שאני מגיב בהיסוס לשאלתה, רפה הלחץ בחזי וחזרתי להרגיש טוב כאחד האדם.
אקדים ואומר, שעברתי את בדיקת האקו לב והכל תקין תודה לאל.
קל לי להסביר לזולתי את נושא החרדה, ההדחקה, הביטוי התחושתי במקום שאיננו מתחברים לרגשותינו. נשאתי הרצאות על קשר בין גוף לנפש ואני רואה עצמי כבעל מודעות-עצמית גבוהה. על רקע זה, קשה באמת שלא להיות מופתע נוכח התגשמות הידע המעניין הזה בגופי ובנפשי שלי עצמי!
ההדחקה עובדת אוטומטית, אין צורך להחליט עליה.
סימן ראשון, במבט לאחור, היא מחשבה שחלפה בי: "בעצם בשביל מה אקו לב?" אבל לא שאלתי והחלטתי, שזה כלום!
לקרדיולוגית הלכתי לבדי לפני שבועיים ואם כן מדוע הרגשתי צורך לארגן לעצמי ליווי לבדיקה זו, שמתבצעת באותו מקום עצמו בו הסתדרתי בכוחות עצמי בעזרת הצוות שם?
נראה, שהכתוב: "ויוסיף דעת – יוסיף מכאוב"(קהלת, א 18), מתייחס גם לכך, שגם הידע הפסיכולוגי שאנו צוברים לא יחסוך לנו את שחווה זולתנו במצבי חיים מורכבים.
ולסיכום: שנהיה בריאים!
23.05.05