20.11.22
ישנה ההתמודדות של העיוור עצמו עם המגבלה, ישנה זו של סביבתו הקרובה, זו של חברת הרואים וכמובן – יחסי הגומלין בינו לבין האחרים.
כשמדובר באדם עם עיוורון, מולד או נרכש, ההתמודדות מורכבת מהתחום הרגשי/תפיסתי, החלק החברתי והחלק הטכני. אין ספק, שהתייחסותו של האדם למגבלת העיוורון שלו היא הגורם המשמעותי ביותר מבחינת ההתמודדות בתחומים השונים. מי שחווה את מגבלתו כאסון, כחסר נורא, כמכת גורל איומה, הדימוי העצמי שלו נמוך, בטחונו העצמי ירוד, גישתו פסימית ולכך השלכות הרות גורל על סיכויי הסתגלותו ותפקודו הכללי. הוא נוח להיעלב מיחס אחרים אליו, נרתע מלנסות לבצע דברים, נוטה להסתגר ולהימנע מהתערות בחברה. הוא נוטה לדיכאונות, קרוב לוודאי שיש לו יותר בעיות בריאות וישנה אצלו תלות רבה בזולת.
בעיוורון מלידה או מגיל צעיר, גישת בני משפחתו משפיעה מאוד על זו שמתפתחת אצלו. ככל שאישיותו מגובשת יותר בגיל מתקדם, כך השפעה זו מצטמצמת, אבל, תמיד לסביבה הקרובה יש משקל משמעותי בנושא זה.
גם לתפיסה את העיוורון בחברה בה הוא חי, יש משקל נכבד בגיבוש התייחסותו שלו למגבלתו.
ניתן לתמצת בכמה נקודות את הקשיים האובייקטיביים עימם על עיוור להתמודד:
קשיי ניידות;
יתר חשיפה לסיכונים;
אי נגישות טכנולוגית;
צורך בעזרת הזולת (מילוי טפסים, קניות – התאמת צבעים), כתוביות בטלוויזיה;
אי שוויון – בהזדמנות לעבודה, לזוגיות.
פרט לנושא האחרון, מדובר בעניינים טכניים שהולכים ונפתרים עם הקידמה והופכים את העיוורון לעניין פונקציונלי פחות ופחות מרכזי. לחברה השפעה על הקשיים שמניתי, כי אינה עושה די לצמצם אותם ועם זאת, עניין ההזדמנות בזוגיות ובעבודה הוא עדיין המשמעותי ביותר. עניין זה רחוק מלהיות רק קושי אובייקטיבי ולגישת החברה משקל מכריע לגביו.
לחלק הסובייקטיבי מקום מרכזי בשאלת ההסתגלות. כשעיוור מייחס קשיים שלו וכישלונות למגבלתו, הוא כאילו אומר לעצמו ולזולת: "אני לא יכול או לא מצליח כי אני עיוור". בכך הוא תולה את קשייו במגבלתו ומרפה בעצמו את ידיו. עיוור אחר מרגיש צורך להוכיח לעצמו ולאחרים, שבכוחו להתגבר על קשיים ושהעיוורון לא ימנע ממנו לבצע מה שברצונו להשיג. במקרה זה נשאר לו להתמודד עם ספיקות אחרים בנוגע ליכולותיו, אבל, נחסך ממנו לנצח את החלקים החוסמים שבתוכו.
ראוי לעמוד על ההבדל בהתמודדות בין עיוור מלידה או מילדות, לבין מי שמאבד ראייתו כמבוגר. זה האחרון חווה אובדן קשה, שמתבטא גם בתפקודו היומיומי וגם בהרגשתו כממלא תפקיד במשפחה ובקהילה. לרוב הוא נתקל בתגובות של רחמים כאשר מה שדרוש לו זו עזרה ועידוד. אם היא או הוא בזוגיות, משהו באיזון ביניהם מופר: "לא על הנער הזה התפללתי". בת הזוג או בן הזוג עוברים גם הם משבר וחווית אובדן וצריכים להסתגל למצב החדש. חלוקת התפקידים במשפחה משתנה וכוחות הנפש של כולם עומדים במבחן רציני. נדרשת אופטימיות והשקעה בהסתגלות למצב החדש והקשר שנרקם עם השנים עומד לא אחת במבחן קשה. אם המתעוורת או המתעוור מצליחים לא לשקוע ברחמים עצמיים ובדיכאון מתמשך ומשקיעים אנרגיות בהסתגלות לשינויים שהם עוברים, ביכולתם לחזור ולמצוא משמעות וטעם בחייהם למרות העיוורון ואפילו – בזכותו!
בימינו חל שינוי עצום בתפיסת החברה בישראל את מגבלת העיוורון. מי שנחשפו לעיוורים בעולמות ההכשרה המקצועית וההשכלה, התעסוקה, האומנות, התרבות"' – נגועים פחות ופחות בדעות קדומות ועומדים על ההתמודדות המוצלחת של עיוורים רבים עם מגבלתם. דווקא על רקע התפיסה הרווחת שמדובר במגבלה קשה מאוד, ישנה הערכה גדולה לפורצי הדרך שהישגיהם אינם נופלים מעמיתיהם הרואים. המגמה הזו מתרחבת והולכת לטובת כולם.
בקרב העיוורים ישנו יחס אמביוולנטי בנושא הצגת חומרת מגבלתם כלפי הרשויות. מצד אחד מדגישים את הקשיים הגדולים והצרכים המיוחדים הנובעים מהם. מאידך, מנסים לצמצם ככל האפשר את החששות ביחס ליכולת אדם עם עיוורון לתפקד כשווה בין שווים. החשש הוא מפני דברים כמו: "אם אתה טוען שאתה יכול לעשות מה שדרוש כמו אחרים, אז מדוע אתה דורש זכויות מיוחדות?"
ברור שהחשש מפני דעות כאלו הוא מופרך. בזכות זכויות היתר מתאפשרת הגעה לתפקוד מספק כזה של האחרים. הצרכים המיוחדים מחייבים מענים תקציביים ואחרים, כדי לצמצם את השלכותיהם על התפקוד. כך עם קצבת ניידות או שירותים-מיוחדים וכך עם זכות קדימה בתור.
תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם (לקוח מויקיפדיה).
בתרבותנו מקדמא דנא, מוצגת מגבלת העיוורון כדבר ירוד וחמור ביותר. בתפיסה: "עיוור חשוב כמת";
באמונה, בדינים: יש מי שאינם מאפשרים עלייה לתורה לנער עיוור מלידה בהגיעו למצוות;
כפי שציינתי, חלה התקדמות גדולה מאוד במעמד העיוור בחברה הישראלית ועדיין דרוש לעשות הרבה כדי לשרש תפיסות מסוימות וגישות הנובעות מהן.
חשוב לעבוד עם הורים שנולד להם תינוק עם עיוורון או שצופים שבשלב מוקדם ילדם ילקה בראייתו עד כדי עיוורון. יש לסייע לתינוק ולילד להתפתח נורמלית בהיותו לקוי ראייה או עיוור. דרושה עזרה מקצועית לאדם בוגר שהתעוור לפתע או שראייתו הולכת ואובדת וסיוע מתאים לסביבתו הקרובה. החברה חייבת להשקיע משאבים להגברת הנגישות בכל הנוגע לעיוורון.
ישנו ויכוח לגבי חשיבות לימוד כתב הברייל כשמחשבים וסלולארים מונגשים ברמה טובה למדי. למשתמשי ברייל כמוני אין ספק בשימוש הרב והמועיל שיש עדיין בכתב המיוחד הזה. לאחרונה פגשתי למשל קופסת גלולות שעליה כיתוב בכתב ברייל וזה מקל מאוד את זיהוי התרופה לקורא ברייל. כך ניתן לסמן למעשה כמעט כל מוצר. שילוב של הנגשה בכתב ברייל עם כריזה קולית, כמו שנעשה בחלק מהמעליות בארץ, בהחלט תורם לתפקודם העצמאי של עיוורים.
בימים אלו מושקע מאמץ מיוחד בהנגשת משחקי המונדיאל לעיוורים והדבר מבורך.
דרוש אם כן מאמץ מיוחד מצדו של האדם עם עיוורון לתפקד ולהשתלב בחברה. חשוב שהחברה מצידה תשקיע יותר בקידומו ובפיתוח מענים לצרכיו המיוחדים. ואשר לתפיסה החברתית את העיוור והעיוורון, זה האתגר הגדול ביותר של העיוורים עצמם. עשייה מועילה והסברה, עשויות לזרז את התהליך המבורך המתרחש כבר שנים.