הקנאה

נבחין תחילה בין קנאה לבין קנאות. קנאות היא גישה קיצונית – פנטית; למדנו על הקנאים בימי בית שני, הקיצונים בעם שלחמו עד חורמה בממלכת רומי. האתרים בגמלא ומצדה קשורים לגבורתם. בימינו נחשבים אנשי כהנה לקנאים.

לעומת הקנאות קיימת הקנאה – רגש טבעי המוכר מקדמא דנא:

התנ"ך מלא דוגמאות לקנאה. אלוהים שעה למנחת הבל ולמנחת קיין לא שעה והדבר עורר את קנאתו של קיין וזה הובילו לרצוח.

סיפור קנאת שרה בהגר, עישו ביעקב, יוסף ואחיו, קורח ומשה, שאול ודוד ועוד ועוד.

מוכרת היטב הקנאה בין אחים, כשלבכור נולד אח אנו תוהים תמיד אם יש סימני קנאה של הבכור כלפי הרך הנולד. מביע חשש שיש העדפה באהבה כלפי התינוק, בודק אם לא מקבל את התפוח הקטן יותר או את "החצי הקטן" בעת חלוקת דברים.

קנאה נתפסת כרגש שלילי ואולי כדי לתקן גישה זו מוכרת האימרה: "קנאת סופרים תרבה חוכמה!"

אנו מקנאים במישהו בגלל שיש בו דברים, שלדעתנו חסרים בנו; או שיש לו דברים שאין לנו. קסם אישי, חוכמה, רהיטות-לשון, בטחון-עצמי, יופי; או – הכנסה גבוהה משלנו, נכסים, מעמד-חברתי.

רגש הקנאה מביך את המקנא, כאילו הוא מודה בפני עצמו או אפילו מצהיר על כך בפני אחרים, שמישהו יותר ממנו ויכול להשתמע מכך, שהוא עצמו לא כל-כך שווה. שהוא לא מוצלח, לא ראוי להערכה. זה מביך וגורם הרגשת בושה, בהחלט לא נעים.

מוכר השיר בו נאמר לאדם: "אתה פלא! יחיד ומיוחד". בקנאה אנחנו נאחזים בתכונה או בנקודה מסויימת בהן לדעתנו אנחנו "נופלים" מזולתנו; יש כאן צימצום תפיסתי. יש התמקדות ב"חצי הריק" של הכוס. בימקום לבנות על המיוחד בנו ועל מה שאנחנו חזקים או יכולים להיות חזקים בו – אנחנו מתמקדים במה שלדעתנו אנחנו חלשים  או חסרים ומתעלמים מהמיכלול, מהתמונה השלמה.

הקנאה גובלת, נוגעת וקשורה מאד לרגש קשה ומייסר – החשד. בתחום הזוגיות אם מקנן חשד לאי נאמנות של בן/בת הזוג, שכיחה קנאה במושא הקשר האחר. אין לנו בעלות על רגשותיו של האחר ואולם, éשה כמוות קנאה" וגם אם בהגיוננו ברור לנו שהאחר חופשי לבחור את קשריו ונאמנויותיו, משהו מאד בסיסי נפגע בנו ואנו פגועים וכואבים. נראה שהבסיס העמוק של הצורך להיות נאהבים ולהרגיש בטחון בהיותנו אהובים – נפגע. כך, אנו עדים שוב ושוב למקרי רצח, בעיקר של נשים, שבן זוגן (חבר או בעל) קינא להן על שלדעתו בגדו בו והדבר פגע בו בעמקי נשמתו ועורר בו חמת רצח.

אחרי כל מה שנאמר, חשוב לציין שזהו רגש טבעי ואנושי ואין לגנות את המקנא. כל אחד מאיתנו יודע מתוכו על מה מדובר כי איש מאיתנו אינו חף מ"פשע" זה.

 12.04.05   (הרצאה במועדון החברתי)