אושר הוא מונח סובייקטיבי (לא אובייקטיבי). זו הרגשה כללית, חיובית מאד (מורכבת מרגשת שמחה, הנאה…)
זהו מצב יחסיי כי: אין טוב בלי רע! המציאות מאוד מורכבת ואי אפשר כל הזמן לחוות אושר.
האם נוכל לזהות גורמים שבונים אושר או שתורמים לו?
כסף? – ברור לנו שאפשר להיות עשיר ומאד לא מאושר ("מרבה נכסים מרבה דאגה!") אפשר להיות עני ומאושר (רבים הסיפורים העממיים על דייג עני ומאושר…)
שאלה: האם אחוז המאושרים גבוה יותר בין העשירים או בין העניים בעולם?
קשה להשיב. יש הטוענים, שקל יותר להיות מאושר אם אינך רעב, אם יש לך בית משלך, אפשרות לדאוג ולסייע (גם כספית) למי שיקרים לך. אך, ברור שכסף איננו תנאי הכרחי לאושר, הוא יכול להיות גורם תורם ומסייע.
בריאות? – כנראה שקל יותר להיות מאושר כשאתה בריא וקשה יותר כשחולים.
נכות? – אין ספק, שישנם נכים שחווים אושר וישנם לא נכים, שכלל אינם מאושרים. במקרים רבים נכות ומצוקה כלכלית קשורות זו בזו ואז קשה להפריד את הגורמים. יתכן, שיותר מאשר הנכות עצמה מקשה על האדם להיות מאושר – עושה זאת יחס החברה לנכותו!
כאן נכנס גורם חדש:
"תלות השדה": – עד כמה אני מושפע מאחרים, עד כמה בטחוני – העצמי, הרגשתי – תלויים במה שחושבים או אומרים או כותבים עלי אחרים.
אדם עם תלות שדה נמוכה, בונה את הרגשתו על משאבים פנימיים (קובע מה הוא חושב על עצמו!) ואילו אדם עם תלות – שדה גבוהה, תלוי במה שאחרים "קובעים" לגביו.
האם ניתן להסיק מכך כי: אדם עם תלות – שדה גבוהה, שתלוי בדעת אחרים עליו, אינו יכול להיות מאושר?
כנראה שלא! כי אדם כזה יכול להשקיע המון מאמצים כדי לגרום לכך, שאחרים יאהבו אותו, יגידו עליו דברים טובים, יעריכו אותו. ואז הוא ירגיש טוב ומאושר מכך. הוא אומנם מתאמץ לקנות אהבתם, אך רואה שכר בעמלו, נכון שעליו להמשיך כל הזמן ולהשקיע "דלק" כדי לשמר אל יחס האחרים, שהוא כל כך זקוק לו לרווחתו ולאושרו.
בדידות? – מדברים הרבה על אושרם של זוג אוהבים (כמו זוג יונים) האם להיות לבד, רווק, גרוש… – בהכרח פוגם באושרו של אדם?
ידוע כי ישנם נזירים מתבודדים בהרי טיבט ובעוד מקומות, שמוצאים שלווה נפשית, מרגישים התעלות הנפש והם מאוד מאושרים! ידועה גם האמרה: "עיר גדולה, בדידות גדולה" כך, שלהיות בקרב אנשים רבים אינו בהכרח ערובה לאושר.
הצלחה? – כנראה כשאנו מצליחים בדברים, זה עשוי לתרום להרגשת אושר. ישנם אנשים מצליחנים שאינם מאושרים. כנראה שהמצליחנות היא לאו – דווקא בתחום שעשוי לעשותם מאושרים. קשה לאתר אדם מאושר שהוא נכשל שוב ושוב בדברים ואיננו מצליח בדברים שחשובים לו.
חוכמה? – אם אינני טועה היכן שנאמר: "מרבה נכסים מרבה דאגה" נאמר גם "ירבה דעת , ירבה מכאוב!" מוכר גם הביטוי : "גן – עדן של שוטים!" כאילו, טיפש שאינו מבין מה מתרחש סביבו (רחוק מגהינום החיים) מרגיש שהוא בגן עדן. (כאן פניתי למאזינים ואמרתי: אם מישהו כאן חושב שהוא טיפש, שיתאר לנו אם באמת הוא מרגיש בגן עדן! לא היו מתנדבים!)
גיל? – צעיר, זקן. האם יש קשר?
יכול להתקשר לחוכמה. בחוכמה אנו כוללים גם כשרונות אך גם ידע מצטבר מניסיון החיים. עם הגיל, עשוי להבנות בסיס של ניסיון, שניתן להשוות אליו מצבים. כך, אדם שיוצא ממצבים קשים עשוי להרגיש מאושר מכך שהוא חווה או מסוגל לעשות דברים שעודו זוכר כיצד לא היה מסוגל לעשותם. זה עשוי להסב לו אושר רב. עם זאת, רבים קובלים עם השנים שעוברות וזוכרים בגעגועים ימי עבר מאושרים "כשהיינו צעירים ויפים!"
יופי? – לא ברור כלל, שיופי של מישהו גורם לו להיות יותר מאושר. יש מי שמכיעורו יודע לשאוב כל (דובי גל)?
חופש? – ודאי נסכים, שקשה לתאר אושר בלי חופש, בלא חרות! קשה לתאר אסיר בכלא והוא מאושר. (במנזר אדם יכול לבחור להסתגר ולהתבודד מרצונו, בכלא אדם נמצא בעל – כורחו!)
פתחתי בקביעה, שאושר זו הרגשה יחסית: האם אסיר שיוצא מהכלא לחופשת סוף שבוע אחרי שנה או יותר ששהה בכלא, האם יתכן שירגיש אז מאושר?
יש מי שבמצב כזה ירגיש, יחסית, די מאושר. יש מי שיכול סוף השבוע יאכל לעצמו את הלב כי כל דבר טוב שיקרה לו מיד יחשוב: "זה מה שאני מפסיד כל הזמן! מה גרוע מצבי!" אז, הוא לא ייתן לעצמו לחוות אפילו את מעט האושר שזימן לו סוף סוף גורלו.
דנתי רק בכמה גורמים שקשורים כך או אחרת באושרו של אדם וכבר נאמר: " אלו הם דברים שאין להם שיעור!"
9 ביולי 2002 (החומר הוכן לקראת הרצאה במועדון לעיוורים בהרצליה)