כמעט כרגיל שוב המחשב גסס. איזה שבועיים בלי מחשב. טרגדיה? אני מכיר מישהי מקרוב ממש, שעולמה היה חלילה חרב עליה במקרה דומה. טוב, לא נגיד שהייתי מאושר ממש להתנתק ממתכתביי הקבועים ולהפסיק לקבל את הקבצים הנחמדים והבדיחות שזורמים אלי כל הזמן. היה חסר לי גם עיבוד התמלילים, כי בשבועיים הללו כתבתי עוד שלושה קבצים נוסף למכתבים ומסמכים והכל היה מסובך למדי.
כבר אמרו, שמי ששובר יד מאושר כי הרי יכול היה לשבור גם – רגל! איך שהמחשב הלך הגברתי מייד את קצב קריאת הספרים. על החומרים שהערכתי שיעלמו עם המחשב לא היה צורך להתאבל כי כמעט הכל מגובה היטב. הן נאמר: "הרוצה בשלום, יכון למלחמה!" ובכן, כדי לשמור על שלוות נפשי אני מגבה הכל כל הזמן. אז פנקס הכתובות יוצא לדיסקט, הקריין שאני מעדכן בתוכנת ההקראה מגובה מדי יום וכל דבר שאני כותב מייד מועתק מהמחשב אל דיסקט.
המעבר משימוש תדיר ויום יומי לאי שימוש כלל ליכאורה אינו פשוט. בעבר במקרים דומים היה לי די קשה. נראה שהנסיון והצורך לחיות שליו יותר – עשו את שלהם. נחמד לי כעת לחזור למחשב חדש ולארגנו לשימוש _אגב, מסמך זה אני מקליד בלי עקיבת בראיל ואינני יכול להגיהו או לקוראו אלא בהאזנה ובשלמותו. עדיין יש פונקציות שאינן מתפקדות במחשב החדש, אבל הכל הרי יסתדר.
אז אם "מעז יצא מתוק" ואם טוב להשקיע בחשיבה חיובית ולראות את חצי הכוס המלאה, אז למה לא לעשות זאת?
אמר שלום עליכם: "אשריי, יתום אני!" ואני אומר: טוב לי עם המחשב וטוב לי גם בלעדיו! הידד!
16.12.05