04.02.06
נתבשרנו, שזוג חברים טובים שלנו גמרו בדעתם להינשא. לבנו מוצף שמחה. הקשר הזוגי יקבל גושפנקה רשמית ויתמסד אינשאללה לאורך הימים.
לצד השמחה מתגנב חשש ללב: הכרזה פומבית וטקסים אין בהם כדי להבטיח יציבות של קשרים. עשרות אחוזים מהזוגות שנישאים בארצנו, מתגרשים לאחר מכן ועוד עשרות אחוזים חיים באומללות ובתיסכולים, שלא לומר – רע מאד!
מה אנחנו עושים כדי להבטיח את אושרו של הזוג הצעיר? כיצד אנו תורמים להבטחת עתידם המשותף, בטוב?
הבעת השמחה שלנו לבשורת נישואיהם והשתתפותנו לאחר מכן בטקס חתונתם, הם חלק מהתמיכה המורלית והחברתית שבה הם נעטפים. אבל אנחנו עושים יותר מכך; אנחנו מברכים אותם בכל לב ואף בעל-פה ובכתב! אנחנו משדרים מסר מאגי חזק בתקווה שישמש כגל אדיר של איחולים, שיישא אותם ויגן עליהם מכל נגף.
בבסיס ברכותינו ואיחולינו נמצאת האמונה העזה שלנו בכוחן של מחשבות ומילים לבצע ולהגשים במציאות האוביקטיבית של עולמנו.
מציאות? אוביקטיבית?
אכן כן! נוכחנו כולנו, שהמציאות פנים רבות לה: כשאנו חולמים, האמת שלנו היא תוכן החלום וכשאנו חושדים – תוכן החשד הוא המציאות המחייבת לגבינו. ואם כך הדבר, למושג: "אוביקטיבית" אין שום משמעות כשמדובר באמונותינו ובמה שחשוב בעינינו. הסוביקטיבי הוא האוביקטיבי!
כך, אנשים שאין להם דבר עם מצוות דתנו, טרודים בהבטחת כשרות מזוזות ביתם מחשש להעדר הגנה מספקת מפני פורענויות. יהודים כשרים מקישים בעץ (המייצג את הצלוב הנוצרי) וכל "קטני האמונה" יורקים שלוש פעמים או מצהירים: "בלי עיין הרע" גם אם אנו נאורים ומשכילים.
כולנו רוצים להיות אדונים לגורלנו; להוביל את מהלך חיינו במסלול נח, מוצלח, שמח, בבריאות ואושר ועניין"' אבל כולנו למודי נסיון, שיש אשר מהלך חיינו מקבל מיפנה פתאומי ובלתי צפוי – לטוב או לרע. רק על חלק מהקורה אותנו אנחנו מסוגלים לקבל אחריות; רק חלק קורה בהקשר של יוזמה שלנו. יש אשר האדם הוא כקליפת אגוז על מים רבים. אנו נישאים על גל אדיר ללא הגה או משוט לנווט את דרכנו ואז אנו מוטחים אל חוף חולי או סלוע "כיונה שהקיאו הדג) ומנסים להתמצא בעולמנו החדש ולבדוק אם לא נופצה איזו עצם בגופנו. הגורל משטה בנו והאלוהים עושה בנו כחפצו.
על החלקים האלו הבלתי נשלטים בידינו והמכונים "יד הגורל" או "אצבע אלוהים", באים לפצות התפילות, המישאלות, האיחולים והברכות. כנגד חלקים מסתוריים ובלתי נשלטים במישרין, פיתחנו אמצעים המשמשים כנשק לא קונבנציונלי – אמצעי הגנה חשובים, שלא נוכל בלעדיהם.
מי לידנו יתקע ויצהיר, שאין דברים בגו? כלומר, שאיחולי החמים מעומק לבי לנישואי הזוג הצעיר אין בהם כדי לתרום לעיצוב וייצוב הקשר שלהם ולאושר שילווה אותם לאורך חייהם? אני בטוח שכאשר הדברים באים מעומק הלב ובכוונה גדולה – יש להם עוצמה ותרומה ממשית, שאיננה נופלת מכוחה של ההמחאה הניתנת כמתנה – לבסיס הכלכלי שהם בונים וקרוב לודאי, שעולה עליה באלפי מונים.
אז שיהיה להם במזל טוב!!!