נכויות וזוגיות

"40 יום לפני שנולד הוולד יוצאת בת קול מהשמיים ומכריזה: בן פלוני לפלונית", (מסכת סוטה פרק א')

שאלות ישירות: "אשתך עיוורת?" "גם אשתך לא רואה?"

קצת יותר עקיפות: "גם אשתך ככה?" "ואשתך בסדר?"

שאלות עקיפות: "ואיך אשתך?" "ואשתך בריאה?"

עמדתי בפתח בית-העיוור בעיר מגוריי, בדרכי להרצאתי במועדון החברתי של חבריי העיוורים. ניגש אלי איש די מבוגר ושאל אותי אם אני מכיר בחורה עיוורת שתהיה מעוניינת בבן-זוג המבקש להקים משפחה. מדובר ברווק דתי, שטרם מצא זיווג והוא מוכן שבת-הזוג תהיה אשה עיוורת. גיחכתי ושאלתי אותו, אם הוא מחפש בעצם רחם לשכירה. הפניתי אותו לחברתי מרכזת המועדון החברתי. מהר מאד הרגשתי חרטה על התייחסותי ההיתולית. חשבתי לעצמי: כמה סבל היה נחסך ממני בבחרותי אילו ידעתי אז, שאזכה לשאת אשה ולהיות הורה לשני ילדיי ולשלוש נכדותיי (השלישית היום בת שבועיים! כן ירבו!) ערך מרכזי בחיי היה לזכות לזוגיות ולהורות והנה מגיע אדם אכפתי עם יוזמה ואינו מהסס לחפש דרכים לא שגרתיות לסייע למישהו בדבר החשוב כל כך גם בעיניי.

תגובתי לפנייתו נבעה כמובן מכעסי האוטומטי על כך, שרואים אשה עיוורת כברירת-מחדל לזוגיות. אין בינינו אחד, כך אני סבור, שלא שאל עצמו מפעם לפעם: "מה היא מצאה בו" או "מה הוא מצא בה?" על התאמה בין בני-זוג נכתב הרבה וודאי עוד יכתב. מעסיקה אותי התפיסה לפיה, נכה שווה פחות ממי שנחשב לא נכה. כבר הבעתי דעתי, שלפחות בתחום התעסוקה, הדבר מופרך. מדוע, שנכה יהיה שווה פחות כבן/בת זוג לעומת אחרים?

נראה לי, שאיש אינו חופשי מרישומם של סמלים (סימבולים) וכנראה גם מאיזושהי רמה של דעות-קדומות. יש שהשונה דווקא מושך אותנו ויש שהוא דוחה; ה"שלם" מרשים יותר ממה שנראה או נתפס כפגום.

ברור, שאלו תפיסות פשטניות נעדרות כל ערך משמעותי, אבל אנו כלואים בהן. בן-אדם הוא כל כך מורכב ורב פנים, עד שקשה מאד מאד לדבר עליו במושגים של ערך ובפרט – ברמה הרציונלית. לא יפלא אפוא, שהמשקל הגדול ביצירת קשרי זוגיות מונח על המישור הרגשי.

באיזה מובן בדיוק, פרט לקושי טכני פה או שם – נכותי עושה אותי שווה פחות מכל אחד אחר? עדיין אני פוגש התייחסות של אנשים הסבורים, שבטח יש לי אשה מיוחדת אם בחרה לה אותי ושהיא בטח עוזרת לי המון. נכון שיש לי אשה מיוחדת אבל זה לא כי בחרה בי אלא, למרות בחירתה זו. אני סבור באמת, שבחרתי את בת-הזוג שלי לחיים קודם כל בגלל סגולותיה ומכלול הווייתה אבל גם כי היא איננה יודעת שאני נכה. מי שמכיר אותנו מקרוב יודע, שאחד הדברים האחרונים ביחסינו זה שהיא משרתת אותי בגלל צרכיי כנכה. אינני מהסס להצהיר, שאני משרת את עצמי בחיי היומיום יותר עצמאית מרוב הגברים הנשואים שאני מכיר ולא אפרט, כי מי שלא מאמין להצהרתי זו, לא בדיוק אכפת לי מה הוא חושב על כך.

כשאני חושב על חברות נאות ומשכילות ובעלות סגולות בהחלט מרשימות, שהן עיוורות, ברור לי שנכותן מכפילה אלפי מונים את הקושי שלהן למצוא בן-זוג לחיים, יותר ממקבילותיהן הרואות, שגם להן לא פשוט בחברה שלנו. כמה גדול ההפסד של מי שרואים בעיניים ועיוורים להבחין בהזדמנות שנקרית בדרכם בפגשם אחת מחברותיי הרווקות האלה. עדיין, קשיים טכניים ההולכים ומצטמצמים, מעיבים על הבחנה בבני-אדם עם סגולות מדהימות, עם כוחות נפש וכלי התמודדות מפותחים ועם הרבה איכויות שמחמיצים בשל קוצר ראייה ומוגבלות הרבה יותר קשה מזו הפיזית.

לשמחתי, אנו פוגשים יותר ויותר זוגות שנוצרו בלי קשר למוגבלות פיזית של מי מהם ושהם חיים חיים נורמליים וחלק אפילו מאושרים למדיי. טוב שלאהבה ולאינטרסים עוד יש מקום בעולמנו הקשה.

 

15.07.11