"ברוגז" של הורה
כולנו מכירים לפחות כמה הורים, שנמצאים ב"ברוגז" עם בתם או בנם ויש שאף – עם כל ילדיהם. יש להם כמובן הסברים מלומדים ו"משכנעים" לעמדה הקיצונית הזו של ניתוק הקשר עם מי שהביאו לעולם, חינכו והביאוהו עד הלום.
אני חוזר לחליל ג'ובראן ומזכיר את דבריו על ילדינו, שהם העתיד ולכן, גם במחשבה אינטרסנטית יש לתמוה: כיצד זה אדם מנתק קשריו עם העתיד?
בהקשר לכך מוכרות הבדיחות שבהן מטיפים שלא להסתכסך עם ילדינו, שהרי הם אלו שיבחרו עבורנו בית-אבות בבוא העת.
החברה מכירה בעוצמתו של קשר הדם ובמקומה הראשוני של המשפחה בחייו של האדם. אנו מצרים על איבה בין עמים ובקרב כל עם ואיך לא נכאב קרע בתוך המשפחה בין הורה לילדו?
אפשר לחפש אשמים. אם יוכיח ההורה כמה חצוף או בלתי הוגן ילדו כלפיו, ודאי שמדובר בהפרת דיבר מרכזי של כיבוד אב ואם. אבל, מדוע? איך הגיע אותו צאצא לעמדה כפוית טובה כזו? זה משהו תורשתי או מורשתי? את הגנים הורישו ההורים ואת המורשת, החינוך – גם זה הרי תפקידם. יתכן שנכשלו בו?
לא אטען, שאחריות ההורה נמשכת לאין קץ ושצאצא בוגר אינו אחראי להתנהגותו – מעשיו, דיבוריו. ודאי שהתנהגות פוגענית מצדו מחייבת תגובה הולמת מצד הנפגע ובכלל זה – הוריו. לא מדובר בהבלגה ובהכלה אוטומטית של חוצפה והתנהגות בלתי מתחשבת. ודאי שיש להעיר ואף למחות כנגד התנהגויות פוגעניות. אבל, הכרזה על ברוגז וניתוק הקשר הן ודאי תגובות ילדותיות ולא ראויות במצבים כואבים כאלה.
תגובות כאלו של הורים מעוררות חשש, שמא בהיות הצאצא קטין, תגובותיהם להתנהגויות פסולות שלו לא היו בוגרות דיין וכבר הונחה בילדותו התשתית להתנהגותו הבלתי מכובדת כלפי הוריו כבוגר. אולי תבעו מילדם לכבדם כמצווה ולא הקפידו הם עצמם בכבודו?
הצגתי שאלות ואת התשובות ייתן כל אחד לעצמו. אבל, חיפוש האשמים יכול לשמש בהחלטת שופט אבל לא לפתור את הבעיה. הפתרון הרצוי מכל הוא מניעה. יש להחליט על אימוץ עקרון לפיו, אין להיות "ברוגז" עם ילדינו. עקרון זה נכון גם לגבי קשרינו עם כל מי שחשוב לנו. יש לחתור תמיד להידברות ולזכור שקשרינו עם ילדינו אינם שוויוניים, הם תמיד ילדינו ואנחנו תמיד הוריהם. לעולם לא מאוחר לשמש להם מודל ולגלות אחריות כמבוגר. כך גם נבטיח את קשרינו איתם וגם נוכל להיות שקטים יותר ביחס לעתיד קשריהם שלהם עם ילדיהם – נכדינו.
19.04.14