על דריכות הורית
דריכות היא אי שקט, העדר רוגע, מתח גבוה ומתמשך. טבעי הדבר, שמי שמאופיין ברמה גבוהה של מתח בחיי היומיום, זה יתבטא אצלו גם בתחום הורותו. מי שאינו מהלך רגוע בדרכי החיים, ימצא עצמו מתוח וחרד ודואג גם כשמדובר בהיותו הורה לילדים.
נראה לי, שזה די תאורטי לדבר על המתוחים האלו, שהרי מי מאתנו באמת רגוע?
כך, לדבר על דריכות הורית במעברים של ילדינו בחייהם – מהבית לגן, מהגן לביה"ס וכו' – זה מובן וטבעי, כך גם כאשר ילדנו בגר והוא ממלא חובתו הלאומית ומשרת ביחידה קרבית. אנו חרדים לשלומם ולאופן בו הם עוברים את השלבים השונים והקשיים המתלווים בכל שלב ומצב.
אנו חרדים להם? אנו חרדים לנו? מה משמעה של הדריכות ההורית הזו? פחות ופחות אנו יכולים להשפיע על חייהם וכנראה שפחות ופחות צריך שנשפיע ויותר ויותר צריך שנסמוך ובכל זאת הדריכות הזו קיימת ואיננה מרפה.
אנו נוהגים לומר, שילדנו הוא בשבילנו ילד תמיד, אבל, מנסיוננו אנו יודעים, שמגיע שלב בחיים בו טבעי כי נהפוך הורים להורינו ואז, התמצאותנו הטובה מזו שלהם בעולם ההווה, היותנו בשיא תיפקודנו בעוד זה שלהם הולך ופוחת עם השנים – כל אלו עושים אותנו יותר ויותר הוריהם. במצב זה קצת קשה לדבר על היותנו ילדים תמיד. אם זה מה שהולך להיות, כלומר, שיותר ויותר דריכותנו ההורית תצטמצם באופן טבעי ובמקביל ילדינו הדרוכים כהורים לילדיהם יגבירו דריכותם כ"הורינו", משמע, שדריכותנו ההורית תלך ותפחת עם השנים. נראה לי, שככל שילדינו יותר תלויים בנו, כן גבוהה דריכותנו כהורים וככל שתלותם פוחתת והולכת, כן אנו מסוגלים להרפות מדריכותנו ולאפשר את המראתם כשיצאו ממעמד ה"גוזל".
אז תלותם בנו משמרת את דריכותנו ההורית, או שדריכותנו ההורית משמרת את תלותם בנו?
יש להניח, שעד שלב מסויים אנחנו הדומיננטים והתיחסותנו היא המשפיעה והקובעת; משלב מסויים עוצמת עצמאותם הופכת הדומיננטית והקובעת את מידת המשך הצורך בדריכותנו ההורית ועוצמתה.
איפשור ההמראה המכונה: Letting go תלויה בהצלחתנו לצמצם את דריכותנו ההורית כלפי ילדנו ורמת עצמאותו וצימצום תלותו בנו נובעות מהתפתחותו והתבגרותו והבשלתו.
בהתחשב במרכזיות הורותינו במשמעות חיינו, ניתן ליחס חלק מדריכותנו ההורית לצורך שלנו לדבוק בעוגן דימוינו ומשמעות קיומנו. מי שבנה את עיקר משמעות חייו סביב היותו הורה ולא הרחיב את תחומי העניין המעשירים ומתגמלים אותו – יתקשה לוותר על המשך דריכותו ההורית מעבר להיותה נחוצה. כשם שהכניסה להורות עלולה לאיים על הזוגיות של ההורים ולדחוק אותה לקרן זוית, כך הקושי למצוא טעם ומשמעות בתחומי חיים שונים – עלול לשמר דריכות הורית גם כשכבר ממש איננה נחוצה.
22.08.08