לאחרונה, הסרתי עצמי מפורום חברתי וירטואלי עקב מיילים שבהם פגיעות אישיות קשות. נאמנים עלי דברי חכמינו הרואים בהלבנת פני חבר ברבים, שפיכות דמים ממש.
תכופות אנחנו פוגשים מצבים בהם נפגע אדם והפוגע מתנצל ומסביר, שלא היתה לו כוונה רעה. על כך כבר מוכרת האמרה: "גם הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".
יש לי הסתייגות מאמרה זו. כשלעצמי, אינני יכול להיפגע מדברים שנאמרים לי, אלא, אם אני מזהה מאחוריהם כוונה לפגוע בי. גם דברים לא נוחים שאומרים לי ושברור לי, שאין כוונת אומרם לפגוע בי, אינם פוגעים בי. לכן, מה שאני מזהה ככוונת ה"פוגע" בהחלט קובע את הרגשתי לגבי דבריו.
יש לציין, שלפגוע בנו יכול בעיקר מי שחשוב לנו. נתרגש הרבה פחות מאדם זר שקורא לעברנו מילת גנאי. אבל, ככל שאדם יותר קרוב אלינו ויקר לנו, כך, מה שהוא חושב או אומר עלינו – משפיע עלינו יותר.
חבר טוב העיר לי איזו הערה והרגיש שנפגעתי ממנה. מיד כשנפגשנו שוב בדק אם נפגעתי מדבריו והדגיש, שממש לא התכוון לפגוע בי. הערכתי מאד את הבדיקה שעשה איתי וחשבתי, שבדיקה זו מעידה גם על פתיחות וישירות שלו וגם על רמת האכפתיות הבין-אישית שבו – כלפיי ובכלל. כמה מאתנו מסתובבים עם משקעים של פגיעות מזולתנו, שלא התבררו ושלפחות חלק מהן ודאי נובעות מטעות בפרשנות. אם "דאגה בלב איש – ישיחנה" (משלי י"ב, כ"ה), אז הייתי מנסח בהתאמה: "פגיעה בלב איש – יבררנה". חלק גדול מעוגמות הנפש שמלוות אותנו יחסך מאתנו אם נשכיל לנהוג כמו החבר עליו סיפרתי.
26.12.16