- עמדתי לי על שפת המדרכה כשבידי מקל נחייה בו נעזרים עיוורים בהתניידם. זה היה מקל לייזר בלתי מתקפל. ניגש אלי איש טוב, אחז בזרועי והחל למשוך אותי לעבר הכביש. ניסיתי לומר לו, שאינני מעוניין לחצות את הכביש וכי אני מחכה למונית שהזמנתי, אבל הוא הודיע לי נחרצות: "אל תפחד אני איתך". אמרתי לו שאינני פוחד אבל אני… "הנה אנחנו כבר מגיעים למדרכה" הודיע לי. חיכיתי שיתרחק וחציתי את הרחוב כדי להמתין למונית היכן שהמתנתי קודם.
- חברה סיפרה לי: "ביקשתי מחברתי שלא תצלם אותי, אבל היא צחקה וצילמה. ממש כעסתי, ראיתי שלא הבינה מדוע זה בכלל מרגיז אותי; עכשיו אנחנו ברוגז כבר חודש".
- הרמזור בצומת המרכזי בעירי בוטל ונבנתה כיכר. שוב אינני יכול לחצות לבדי את הרחוב. אני עומד ומחכה שאחד מעוברי האורח יעזור לי לחצות על ידי שיתלווה אלי. ניגש אלי מישהו להציע לי את עזרתו. צועק אליו אחר: "לא, תעזוב אותו! הוא מסתדר לבד, הוא לא אוהב שעוזרים לו!" אצטרך לחכות לאזרח טוב לב אחר, ש"ינסה את מזלי!"
- חבר תיאר לי דברים מעצבנים, שהוא חווה במקום עבודתו וכיצד הנטל עליו גובר בעוד שאינו זוכה לשום תגמול נוסף. כאב לי לשמוע על כך ופתחתי במתקפה מוחצת עליו – על שאינו עושה לקידומו ואינו יודע לתבוע ולדרוש את זכויותיו. הוא מיהר להשתכנע, שאני צודק ושהוא אכן "
"ותרן בלתי נלאה". את כיסו לא מילאתי ונראה שגם את דימויו העצמי לא העליתי.
לכולנו אין-סוף דוגמאות למצבים בהם "גם הדרך לגיהנום, רצופה כוונות טובות". מה נפלא יותר מרצון טוב וכוונות טובות? לא, זו לא שאלה רטורית, התשובה היא כמובן: מעשים טובים. (מלך הכוזרים הואשם כי כוונתו רצויה אצל הבורא, אבל מעשיו אינם רצויים).
רבים מאתנו אוהבים לתרום כספים למטרות הנראות לנו קדושות. יש, שזה נעשה ממש במתן בסתר ויש שהמתן הזה גלוי ואף טורחים לידע בו את זולתנו. לרוב יידוע זה מטרתו לא האדרת שמנו וטוב לבנו, אלא, עידוד הזולת לנהוג כמותנו. במתן או בתרומות וגם בהתנדבות בכלל, לא תמיד התורם או המעניק אכן נקי מכל כוונת רווח, כלומר, הדברים יכול שיעשו לשם שמיים וגם סוג של "עשייה לביתו". כך זכו נדיבים גדולים בפרסום, בהאדרת שמם ואף זכרם, אם בקריאת רחובות על שמם, אם במתן שמם לישובים ולמוסדות. גם אם משה מונטיפיורי תרם כה רבות לישוב בארץ כדי לזכות בכבוד הגדול בו זכה, גם אז מעשיו ברוכים ונפלאים ורבים רבים חייבים לו עליהם אסירות תודה. כך אייבי נתן, כך רבים וטובים אחרים ובכללם יבדל לחיים ארוכים וטובים הרב פירר.
אך, לא פשוט כל כך להבחין בין כוונות במעשים. הנה אוחז אדם בידו סכין ו"טובח" את רעהו, חותך בבשרו החי ומקיז את דמו והכל כדי לתקן בלבו שסתום או להרחיק מגופו גידול שפיר או ממאיר. למראית עין, מעשהו של המנתח הוא פשוט נורא. אבל איננו יכולים להפריד את מעשיו ה"נוראים" מכוונותיו הטובות. כוונתו להציל את המנותח ויש שהוא עמל שעות על גבי שעות בריכוז ובמאמץ גופני ונפשי אדירים, כדי להצילו ממש ממוות. כך גם בתחום הכלכלי, לא נוכל להתעלם מכוונות ולבחון רק את המעשים. קבלן תורם תרומה נאה לגורם ציבורי או ממלכתי ויש שמתברר, שהיו אלו כספי שוחד. מעשה שנראה כמתן ביד רחבה, עלול להתברר כשיחודו של בר-סמכא כדי לקבל טובות הנאה העולות בערכן לאין שיעור על אותו מתן כספי.
כך גם בנושא החבר המקופח במקום עבודתו. האשמתו בכך שאינו נוקט צעדים נמרצים וחריפים ואינו בא בדרישות למעבידו, אכן לא תרמה לכיסו או לדימויו-העצמי, אבל, עוצמת מעורבות חברו, ממחישה לו כמה חברו מזדהה עם מצוקתו וכואב אותה. אכפת למישהו ממנו ואפילו – מאד. ברור גם כי מטרת חברו לחזקו ולדרבנו לפעולה ולא לפגוע בו ויתכן שהתערבות לא כל כך מוצלחת זו, כן תעודדו לפעול ובסופו של דבר תתברר כלא מיותרת וכמועילה.
אנו נוכחים, אפוא, שלעתים קשה לבחון נקיונן של כוונות כי יש שיוצא שכרן בהפסדן ויש שיוצא הפסדן בשכרן. אתעכב על דוגמה נוספת בטרם אסכם:
יש, שמישהו מרים קולו עלינו ויש שהוא גם מתנסח בצורה פוגעת ממש, אבל, רק לעתים נפגע ממנו. כלומר, ניסוח או התנהגות כלפינו שעלולה לפגוע בנו, יש שהיא אכן פוגעת ויש – שכלל לא. נראה לי, שכאשר אנו מזהים כוונת פגיעה בנו, אנו אכן נפגעים. אבל, אם איננו מזהים כוונת פגיעה, אותן אמירות והתנהגויות, פשוט לא יפגעו בנו.כך למשל, לגבי העובד המקופח לדעתנו, אפשרי בהחלט שיתרשם יותר מרמת האכפתיות שלנו מתסכוליו ומרצוננו לעודדו לתבוע זכויות, מאשר מכך שאנחנו בעצם מציגים אותו כלא יוצלח.
הייתי מסכם את הנושא שאך נגעתי בו, כדרכי ומצביע על כלל: נושא הכוונות הטובות חשוב שיוכר על ידי מי שהן מופנות כלפיו – ככאלה. טובות ככל שתהיינה כוונותינו כלפי מישהו, הן חסרות ערך ואף עלולות להזיק כל עוד הוא עצמו איננו מבין או מזהה אותן ככאלה. יכול שהזיהוי הזה יהיה בדיעבד, אבל הוא חייב להתקיים. אם נהדוף מישהו ברחוב בכח רב וזה בטח לא בדיוק ירנין את לבו, אבל, כאשר יווכח, שמנענו בכך פגיעה של רכב בו או איזה חפץ קטלני אחר, ודאי יודה לנו ויכיר בכוונותינו הטובות כלפיו.
כך, אם עשינו משהו לטובת מישהו או אמרנו משהו מתוך רצון לסייע לו ומתברר לנו, שהוא נפגע מאתנו, כדאי לקיים איתו שיחת בירור כדי להעמידו על הפער בין כוונותינו הטובות כלפיו לבין מה שקלט הוא.
איך שלא יהיה, נח לי יותר עם כוונות טובות כלפי מישהו מאשר עם – רעות!
28.12.11