רבות הוטרדנו בשאלה: מדוע אנחנו בכלל כותבים? למה? וכן בשאלה: בשביל מה אנחנו כותבים? הסיבות ליצירה והמטרות לה.
קיים הצורך העז להשאיר את החותם ביקום בו אנו בגדר "צל עובר" (כבר עסקתי בכך ב"על כתיבה למגירה"). כותב אדם מאמרים במיגוון נושאים העוסקים בחיינו, בכיסו כמה תארים אקדמאיים (על אמת!) והוא יודע על אנטיגונה של סופוקלס, אבל – לא קרא אותה!!! (אנחנו נבחנו על יוליוס קיסר בבגרות). מדוע ללכת כל כך רחוק, מה עם "מלחמה ושלום"? כולו!!! (טוב שלפחות את "אנה קרנינה" קראתי!).
העולם מוצף בים של יצירות מופת וטרחו ותירגמו מכל הלשונות לשפתנו ובכל זאת קצרה ידנו מלהגיע לכולן ואף לרובן ודאי שאיננו מגיעים. אז הנה צומח לו עשב שדה בינות לאילנות האדירים וטוב לו, שיסקור היטב את סביביו שמא תרמסהו רגל גסה או תועה. מה הרמת הראש הזו אל על והיומרה להשמע ולהיקרא?
בניתי לי קבוצת מעריצים קטנה ויקרה ללבי ואני שולח להם מפרי עטי ולא מעט מהם גם טורחים ומגיבים ומפרגנים ומעודדים. פה ושם מזדמנים גם אורחים לבקר באתר ואחד/ת מעשרות גם מגיבים או פונים בפניות שונות ומתייחסות. כלומר, יש מגלים עניין ואף מפיקים תועלת אבל היומרה להגיע לרבים ולהשפיע ולתרום ולהרשים עוד ועוד – קיימת.
יש להניח, שבעוד כמה עשרות שנים (במקרה הטוב)כבר לא יהיה טעם להחזיק את האתר הזה באויר ועוד כמה עשרות שנים, כבר איש לא יזכור, שהוא בכלל היה. טוב "הוא" זה גם: "אני".
אילו חיו בינינו היום כל מי שנולדו אי-פעם על פני כדור הארץ הזה, לא היינו כאן כעת אתם ואני. העולם הגדול ככל שיהיה, צר מלהכיל את כל אלו. נראה, שגם לפרי הרוחות דרוש מקום אם לא על מדפי הספריות אז בתודעותינו והמקום גם בהן צפוף מאד. מכתבי ברנר וכצנלסון ואף אחד-העם, נותרו בעיקר בתודעת הדורות המתהווים כאן – שמות הרחובות שנקראו על שמם. רבים לא יודעים לבטא: "טשרניחובסקי" וגם את שיריו הנפלאים שהולחנו מכירים פחות ופחות.
הטענה היא, שמדובר באוצרות רוח, שהם נצחיים. יתכן שחלק מהם אכן יהיה מוכר למי בעוד מאות שנים ואולי יותר; פרי עטי מן הראוי שלא יטריד את האנושות זמן רב מדי. ובכל זאת מדוע אני טורח כאן?
השבוע הגיעה אלי בשורה רעה על איש צעיר יחסית, שצנח ומת בעת הליכה שביצע למען בריאותו. מרבים להטיף לנו ללכת הליכה נמרצת כדי לשמור את בריאותנו. זה בטח נכון וחשוב אולם, אין זה אומר, שמי שמקפיד על כך יזכה בהכרח לחיים ארוכים ובכל מקרה כולנו כאן זמניים. עם זאת, גם נסיוני המצטבר והולך מוכיח, שהעשייה הזו תורמת להרגשה הטובה וזה כולל את הידיעה, שאני עושה מה שלאל ידי למען בריאות טובה וזו קצת קשורה לאריכות ימים.
אם לחזור לכתיבה, נראה, שתהליך היצירה מקביל מוחית לפעילות הגופנית ועשוי לתרום לשמר את איכות חשיבתנו. אז לכתוב כנראה בריא לכותב!
מאות המבקרים בחודש בתקופה הזו באתר שלי, מעידים כנראה כי יש משום מזון רוחני בפרי עטי עבורם ואם זה מחמם את הלב, או מעודד את הנפש או מעורר מחשבה או הסכמה או התנגדות וכל כיוצא באלו – זה עושה משהו ואם כך, אני רוצה לקוות, שזה לא מיותר.
בכל אופן, עולם בו אנשים עסוקים יותר ביצירה מאשר בהרס ובהטרדות, הוא ודאי עולם יפה יותר לחיות בו ולכן, בלי קשר לסיבות ולמטרות הנעלות, "אני יוצר, פרושו אני קיים" ולפחות לי זה שווה ואני מקווה מאד מאד, שגם לך!
24.03.07