שני ילדים בדואים שיחקו בנפל באוהל, אירעה התפוצצות ושניהם נהרגו. אחד בן עשר ואחד בן שש.
לפני 64 שנים פורסמה ידיעה בעיתון על ילד בן שש ששיחק בחפץ חשוד, שהתפוצץ בידיו והוא פצוע קשה בסכנת חיים. כיוון, שהילד הזה הוא אני, שאלתי את עצמי: עברו עשרות שנים בהן אירעו אסונות דומים, האם למדו מהניסיון?
לאחרונה נסחפו רוחצים במזרח הכינרת הרחק מהחוף כאשר שכבו על מזרני-ים ורוחות מזרחיות עזות נשבו. כבר שנים אני שומע, שהכינרת עלולה להפוך סכנה לרוחצים בה והאמת היא, שרק לאחרונה, בעקבות האסון בו טבעו שלושה צעירים, שמעתי אומרים במפורש, שאין להיכנס לכינרת על מזרן-ים בגלל סכנת ההיסחפות.
תחום אחר בו חוזרים ומתריעים על סכנות חיים הוא הנהיגה והשימוש בטלפונים סלולאריים בעת הנהיגה. למרות אזהרות חוזרות ונשנות וקנסות גדלים, ממשיכים נהגים לאחוז בידם את הטלפון הסלולארי ולשוחח וכן – לקרוא ולשלוח מסרונים. תכופות אני עצמי עד לכך ולא מדובר רק בנהגים בורים וחסרי שיפוט. עושים זאת גם אנשים מאד אינטליגנטים, משכילים ונחשבים לחכמים באמת.
נראה, שהפסיכולוגים שדיברו על יצר הרס שישנו באדם, גם הרס עצמי, ידעו על מה הם מדברים. ישנה נטייה ליטול סיכונים והיא מוכרת כדוחפת לעמוד באתגרים ולהפיק הנאה מעצם ההסתכנות.
שנים מתריעים על סכנות נוראות הנובעות ממיכל האמוניה במפרץ חיפה וממפעלים כימיים הפועלים בו. המשך הפעלתם איננה נובעת מנטייה ליטול סיכונים, אלא, מבצע כסף ומכניעת קובעי המדיניות כשמדובר בטייקונים. במקרה זה הגורם איננו יצר ההרס בכלל או ההרס העצמי, אלא, התפיסה לפיה "יהיה בסדר", עליה דיבר המנוח יצחק רבין בהרצאה מפורסמת שלו.
אז אני חוזר לשאלה שהצגתי למעלה: האם לומדים מהניסיון? נראה, שגם ברמת הכלל וגם ברמת הפרט, יכול שהניסיון יהיה מאלף, אבל – את הגורל! כך עם חפצים חשודים, כך עם נהיגה, כך עם חומרים מסוכנים וכך עם האנטישמיות ושנאת זרים.
26.04.17