נהגנו לגנות את מי שאוהב את עצמו. עם הזמן חל שינוי בגישה זו. יותר ויותר מדגישים כי ביטול עצמי אינו מוביל לאהבת הזולת. עלינו להתיחס בכבוד ראוי לעצמנו, כדי שיהיה לנו בסיס מתאים לעשות זאת כלפי זולתנו.
גם על הנתינה נתנו דעתם קדמונים ועסקו בערכה (עסקתי בכך תחת השם: "משמעות הנתינה בחיי האדם"). אין ספור מצוות והטפות מאיצים בנו להעניק לזולתנו וזה בסיס טוב להדדיות, שמבטיחה את קיומנו עלי אדמות.
למעמד שונה בקרבנו זכתה הלקיחה. הנימוס ממש מחייב לדחות הצעות לקחת ולקבל ולמדנו, שראוי כי נמתין להפצרות (ויש תרבויות שהן ממש חוזרות ונשנות), בטרם נענה בחיוב וניטול את המוצע לנו (טוב, לא מדובר בסיגרים בקבלת הפנים בחתונה, עליהם הרי שילמנו!!!)
אנו מוקפים בני-אדם שיש להם מכל טוב הארץ – חומרית וחברתית ורוחנית; סביבנו גם דלים ורשים ולא רק במובן החומרי.
בחברה התחרותית שלנו ניתן לפרוץ דרך ולהתקדם ממעמד בעשירונים תחתונים לעליונים יותר, זה אפשרי ומצוי אבל בהחלט לא פשוט. נכון, קל לחיות בסטטוס גבוה כשנולדת עם כפית זהב בפה, אפשר אבל גם לצנוח משם אם לא יודעים איך ומה לעשות בפוטנציאל המורש.
באתי אכן לדבר כאן בשבח הלקיחה! (לא אכנס לדיון הנוגע להבדל בין קבלה ללקיחה, אציין רק את הלקיחה כפעילה ויוזמתית לעומת יתר סבילות בקבלה).
גם אם המתן האנושי אינו בנוי על פילנטרופיה ויסודו ברצון עז לקבל ולהתקבל (ראה מה שכתבתי על התנדבות), עדיין הצורך הזה לתת קיים ורווח מאד. למעשה לא אגזים בקביעה, שבבסיס חיינו נמצאת נתינה עצומה ומדהימה (ראה במדור זה את: "מתנת החיים").
פתאום קם אדם בבוקר ובוחן את העולם הסובב והוא מלא תפארת היצירה: (ראה: "אז מה יש לנו כאן") כמעט אין חומר בעולם, שברוכי כשרון לא עשו ממנו יצירת אומנות, כולל – גרוטאות! לכל דבר יש ערך ואנחנו מוקפים אין סוף דברים, יותר מכך – אנחנו מוקפים ב""בני-אדם! כל כך פשוט להפוך כל רגע דל ומשמים לשעה נהדרת! הסתובב באינטרנט סיפורו של חיוך שנשלח ו"הצית פנים".
כתבה רחל המשוררת: "שם הרי גולן, הושט היד וגע בם!"
לא בכדי נצטווה ישראל הפוגש בדרכו אילן לציין: "מה נאה אילן זה!" חל איסור לעבור ליד תפארת היצירה ולא לדעת להוקיר.
כל כך הרבה סבורים, שאינם יכולים להנות מהחיים כי אין להם אמצעים (חומריים) לכך. מי שלא יכול לממן נסיעה לחו"ל, יכול למצוא המון יופי ממש כאן בסביבת מגוריו (אולי יצטרך לצעוד 2-3 קילומטרים ואז יהיה מסוגל יותר להבחין ביופי שיזהה).
כולנו מכירים את חברינו טובי המראה, שהם אולי היחידים שאינם מבחינים בכך. הכל נמצא ממש בתוכם וכאילו – איננו!
יושבים בפגישה חברית ושומעים התבטאות כגון: "אתה נותן לי המון! אתה נוטע בי אופטימיות וממלא אותי באנרגיות חיוביות!" בטוח שזה נעים לשמוע, אבל גדול כאן כוחו של המקבל ואולי עולה על זה של הנותן. אותם דברים מתרחשים ונאמרים בשיחות ובמפגשים אחרים ואין להם את ההשפעה והתוצאה הזו. קל יותר להרשים מאשר להתרשם בהתאם. אנחנו למודי שיווק ו"שיחוד", אך גם מוזהרי קבלת שוחד ולא תמיד נבחין מתי זה במרכאות ומתי לא.
כל עוד אנחנו מתפקדים, יש בנו את היכולת לקחת לעצמנו מהשפע האין-סופי שסביבנו וכמו שלומדים לתת ולהתחלק עם זולתנו (כאמור מתוך אינטרס ברור), כן ניתן וראוי ללמוד לקחת מן העולם ולהנות מכל השפע שהוא מציע למי שמפעיל את חושיו ופותח את לבו, את נפשו, את דלתו"' ונותן דרור לסקרנותו.
19.08.06