עברה עלינו מחלה קשה וממושכת וזה עתה נחלצנו ממנה ואנו נושמים לרווחה. בריאותנו טובה למדי והחיים יפים!
אך הנה פשה נגע קל בעורנו, לא משהו רציני, לפחות כך אנחנו מקוים, משהו שולי וחסר משמעות ולא ניתן כעת לדבר כה פעוט ושולי להדריך את מנוחתנו. אמנם חלפה בראשנו מחשבה, שאולי כדאי לתת את הדעת ולבדוק לעומק ולא להסתכן אבל איך אפשר עכשיו, שסוף סוף רווח לנו וכבר לא פקדנו את המירפאה איזה זמן – מה פתאום שנעשה מזה כעת עניין? זה יעבור ויהיה בסדר.
אך רופאנו התעקש שנבדוק את הנקודה ההולכת ומתפשטת ותופסת גוון יותר ויותר עז ואכן, לדאבון הלב, הגידול הוא סרטני, ממאיר ומאיים ומחייב הוצאתו והרחקתו מגופנו. אולם למי יש כח לכל זה? גופנו גדול וחזק והתאושש ממחלות רציניות, שפקדו אותו והגידול הקטן הזה ככה בקצה האצבע הוא שייטרוד את מנוחתנו? נמרח כבר משהו, אולי נגרד אותו קצת ונסתדר.
אך הנה קמנו בוקר אחד יפה וקצה אצבענו כמו נבלע במארה! עכשיו ברור שלא ניתן להתעלם וזו רק שאלה של זמן, שכל גופנו יעמוד בסכנה להאכל עד כלות.
משמע שאיננו בריאים ולא היינו בריאים לאחרונה ומוטב שנקבל את הטיפול הקיים וננסה להציל את נפשנו.
הציעו לנו טיפול כימי; הוא עשוי להשמיד את הריקמה הנגועה אבל ברור, שיכה בנו ובמערכת החיסונית שלנו. אלא, שאלו הן מכות, שאם נעמוד בהן והחומרים יתגברו על התאים הממאירים – נוכל להיפטר מהם ואז ניגש להתחזק ולהתאושש מהטיפול הקשה.
אבל יש גם רופאים שמציעים לא ללכת על משהו כל כך דרסטי. הם מתנגדים לטיפול שתוך כדי הדברת התאים הממאירים, יגרום נזקים לרקמות בריאות ויפר את האיזון של מערכות הגוף. לדעתם, קצת טיפול מקומי וקצת סבלנות עשויים לאפשר איזושהי רמה של איכות חיים וראוי להסתפק בכך. הם טוענים, שחידקים יש בכל מקום וגופנו מלא אותם ועם אורך רוח לומדים לחיות במחיצתם ודי בתרופות קלות כדי לשרוד ולא לחדול.
ואז מתגלות שלוחות של הגידול, הוא פולש אל תוך הגוף ואין כבר מנוס מטיפול רדיקלי למרות המחירים שיגבה. אנו מזריקים חומרים עזים ונאבקים קשות; איננו מרשים לעצמנו להרגיש חולשה אבל כואב לנו וקשה לנו ואיננו חדלים מלחשוב: מדוע חיכינו שהעסק כל כך יסתבך? למה לא מיהרנו לנקוט בצעדים הדרושים למנוע התפשטות הנגע והשתלטותו על פלג גופנו? אנו משלמים מחיר כבד על שאננותנו ורצוננו להבליג ולהתעלם.
רופאינו מטיפים לנו, שלא נשב כעת להכות על חטא, שלא נאכל לעצמנו את הלב. אנחנו זקוקים לכוחות הגוף והנפש כדי להתמודד בנגע שפשה והם אופטימיים אך מדגישים כמה חוסננו הכללי חשוב להצלחת הטיפולים. הם משתדלים לתת לנו מינון תרופתי חזק דיו להדביר את הסרטן אבל לא חזק מדי כדי למנוע הרס הסובב אותו. נלקח טווח בטחון בשוליים של הגידול וכל נקודה בה מזהים שלוחה שלו – זוכה להדברה עזה בתקווה שיצליחו להשתלט עליו והגוף יינצל.
מסבירים לנו, שכל הסבל כעת והכאבים יחלפו עם הזמן וגם אם תשארנה צלקות בגופנו, אנו ננצל ונצא מצרה גדולה ובלבד שנשלים את הטיפול וננקה את גורמי המחלה. אורך רוח, אופטימיות, נכונות לשאת בנטל ובכאב ובמחירים הכבדים של מאמץ כל כך אינטנסיבי וממושך.
והנמשל:
אנחנו והחיזבאללה!
22.07.06