אך סיימתי לכתוב את הקובץ שכיניתי: "באין מחשב", בו תיארתי כיצד התגברתי להנאתי על העדרו מחיי ליותר משבועיים – וכבר הוטרדתי בעניינו. הוצאתי להדפסה והפצתי לחבריי והרגשתי, שחסר שם משהו משמעותי:
רציתי להוסיף סיומת האומרת: שטוב לנו אם נדע להנות ואף להיות מאושרים, לא בגלל אלא בעיקר – למרות!
באמת קל לשבוע רצון מהדברים הטובים שבחיינו ועל כך שרים: "אשרינו! מה טוב חלקנו! ומה יפה ירושתנו!" (אני מקווה שהכוונה היא יותר למורשתנו הלאומית!!!) רציתי אפוא להבהיר איזה דבר מחשבה (כמאמר הענק שייקה אופיר) לפיו, טבעי הוא שנהיה מאושרים מהדברים הטובים בחיינו ומה שנותר לנו הוא לא לאפשר לדברים הלא טובים להשבית מדי את אושרנו.
יופי! ומה באמת וממש הוא לא טוב? כבר הפצתי באינטרנט קובץ המכונה "טוב או רע" והמתאר למשל, אזרח סיני ששבר רגל וזה היה באמת עצוב ואז הגיעו אנשים לגייס צעירים למלחמה קשה והוא לא גוייס כמובן כי לא היה כשיר. מסקנת הארועים המתוארים שם היתה, שבעצם משהו שברגע מסויים נראה לנו כרע וכביש-מזל, יכול להתברר כדבר טוב שאירע.
הגיוני לקבוע, שמה שבעיני הפרט הוא נעים וטוב לו, יחשב לכזה כי מדובר בו. אבל האם תפיסה סוביקטיבית כזו ראוי כי תקבע?
אין ספק שכן! ולכן, מה שטעון שינוי איננו בהכרח המצב האוביקטיבי, יש שפשוט לא ניתן לשנותו (בכל אופן – לא בזמן נתון בו אנו דנים); ועל כך אמרו: "אם אינך יכול לשנות את גורלך, שנה את גישתך כלפיו!"
כך אני חוזר לשאלה: לא מדובשך? שאלתי אותה לענייננו – לגורמי אושרנו. וברצוני להשיב: לא "ולא מעוקצך" אלא – "וגם מעוקצך". צימצום ההשפעה המזיקה של חסרון ונזק וכשלון וכאלו – בחיינו והתמקדות ברווחים המשניים שבכל מצב מסוג זה. נכון זה דורש באמת כוחות נפש ובגרות, אבל כשאנו מצליחים – אנו הראשונים להפיק מכך.
מעלה גדולה היא אפוא היכולת לעשות זאת, אך גדולה ממנה מצאנו אצל איוב הסובל. במקום אחר כבר הזכרתי את הנערה העיוורת שאמרה בתוכנית בטלויזיה, שהיא מאמינה שנולדה עיוורת כי מי שעשה זאת ואחראי לכך ידע, שהיא מסוגלת לחיות חיים טובים למרות מיגבלתה הקשה.
ואם לסיים בנימה הומוריסטית אחזור על מה שאני נוהג לומר תכופות: "אין חיים בלי צרות, כלומר, יש או חיים עם צרות או בלי חיים בלי צרות ואני מעדיף את האפשרות הראשונה!"
17.12.05