24.09.24
בימים אלו לפני שנה הקפדנו לשאת ברכות ליקרים ללבנו. המילים: "שנה טובה" נישאו בפי כולנו ועוד כהנה וכהנה איחולים מפורטים. כמה קיווינו כולנו שיתגשמו האיחולים ונזכה יחד עם יקירינו לשנה נהדרת.
בשלהי חגי תשרי, התהפך עלינו עולמנו וקשה, עד בלתי אפשרי – לומר שעברה עלינו שנה סבירה. אין צורך שאפרט, הכול מוכר וידוע עד כאב.
מה הטעם, אם כן, שכעת נחזור ונאחל בריאות, אריכות ימים, אושר, הצלחה, שלווה, שמחות… הרשימה הנהדרת הזו ושכמותה תוביל למשהו בעל ערך? הרי הכול התפוצץ לנו בפנים ומי יערוב לכך שחגנו לא יהפוך שוב למספד נורא?
ברור שבאיחולינו איננו מתיימרים כלל לשמש נביאים. לא נוכל לנבא זעם וכך גם לא – נחמה. האיחולים עצמם לא יוצרים מציאות רצויה. לא הם אלו שיעשו את הבא עלינו – טוב. אז בשביל מה אנחנו צריכים אותם בכלל?
"חשוב טוב, יהיה טוב!" אין משמעו, שהמחשבה עצמה יוצרת מציאות. את המציאות אנחנו יוצרים באותו חלק שבשליטתנו. כדי שיהיה לנו כוח להשליט את רצוננו ליצירת אותו חלק, צריך שנהיה חזקים, אופטימיים, בוטחים. ברכות שנאמרות או נכתבות אלינו באכפתיות, באהבה, מחממות את לבנו, מחזקות ומעודדות אותנו ועוזרות לנו לעשות כמיטב יכולתנו להגשמתן. אהבה משייכת היא דלק אנרגטי רב עוצמה. דווקא כשנדמה שכול האיחולים בשנה שעברה לא היו שווים כלום, דווקא אז נצטרך לבדוק היטב ולהיווכח, שהם לא היו לשווא. גם בזכותם צלחנו את הדברים הנוראים שפקדו אותנו. עכשיו, כל כך חשוב שימשיכו לאחל לנו דברים שיחזקו אותנו לקראת השנה המתחדשת עלינו.
ברוח זו, אני מאחל לכולכם וגם לי, שנה טובה וכן: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!" מי ייתן וימשך לכולנו כל הטוב בו זכינו גם בשנה הקשה שמסתיימת ושנזכה גם להיחלץ מהמצוקות הנוראות שפקדו ושפוקדות אותנו עדיין ונוכל להמשיך ולאחל הרבה טוב ליקירינו ובכלל.