28.02.23
מה טבעי יותר מלחזור לאחור ולאזכר את אבי העם היהודי – אברהם אבינו.
בספר בראשית פרק י"ח מתואר המשא ומתן שערך אברהם אבינו עם הקב"ה:
כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע.
כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ.
כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ–הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.
כו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר–וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם.
כז וַיַּעַן אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.
כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם, חֲמִשָּׁה–הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה, אֶת-כָּל-הָעִיר; וַיֹּאמֶר, לֹא אַשְׁחִית, אִם-אֶמְצָא שָׁם, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה.
כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, אַרְבָּעִים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים.
ל וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה–אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים.
לא וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי–אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.
לב וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם–אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה."
עומד לו אדם מול האל הכול יכול ויוצא מעורו בניסיון להציל קהילה מסואבת. איזו רמה נדירה של אכפתיות ודאגה לזולת.
מאבי האומה נעבור לגדול המנהיגים – משה רבנו. בחרתי בדוגמת חטא העגל המתואר בספר שמות פרק ל"ב:
"ד וַיִּקַּח מִיָּדָם (אהרון), וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ–אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ה וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר.
ו וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.
ז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ח סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם–עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ט וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא.
י וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל.
יא וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה.
יב לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ.
יג זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם.
יד וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. "
במסע במדבר אנו מוצאים שוב ושוב את הביטוי: "וילונו כל העם על משה". האם הודו לו על שהוציאם מעבדות לחרות? כשחטאו את חטא העגל ואלוהים רוצה לכלותם ולהקים מחדש את העם היהודי מצאצאי משה, תגובת משה היא: מחוק אותי מספרך. אברהם הסכים לעקוד את בנו לעולה ומשה ביקש להענש בעוון העם והתחנן לסליחת האל.
הצגתי כאן שתי דוגמאות מהמקורות הממחישות גישות ערכיות נדירות. לאורך ההיסטוריה פוגשים בדוגמאות אין ספור לבני אנוש המצדיקים את היות האדם נזר הבריאה. כך גם תופעת חסידי אומות העולם וכך עם הקרבה כזו של נתן אלבז ז"ל, בשנת 1954 (שקפץ על רימון כדי להציל את חבריו), של רועי קליין ז"ל בשנת 2006 (שנהג כאלבז) ושל לוחמים שהסתערו ושהקריבו עצמם למעננו.
מה כל כך מיוחד בהתנהגויות ערכיות כגון אלה?
אגואיזם היא תופעה טבעית, האדם חושב על עצמו ודואג לשלומו. אין צורך לחנך לאגואיזם. כן צריך לחנך לחשוב על האחר, לא לקחת הכל לעצמנו ולדעת להתחלק. כשחז"ל קבעו: "את השנוא עליך אל תעשה לחברך", הם נתנו לנו כלי שעוזר להבין מה מתאים ומה לא יאה. מצוות רבות ביהדות עוסקות בהתנהגות ערכית כלפי הזולת. הן מתייחסות לבני אדם אחרים – גר, יתום ואלמנה, עני, עבד. הן עוסקות גם בבעלי-חיים (צער בעלי-חיים) ואפילו בצומח ובסביבה בכלל. זה כולל מצוות עשה כמו: "פרוס לחמך לרעב" ומצוות לא תעשה כמו: "לא תרצח".
מה שעוזר לבלום דחפים שליליים זה יראת שמיים, מוראה של מלכות ומה שמכונה: "מותר האדם מן הבהמה", זו מערכת הערכים שמתפתחת באישיות שלנו הכוללת את המצפון.
מדוע נאמר: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו"? כי נטייתנו הטבעית היא אחרת. אנו שונים מרוב בעלי החיים. חית טרף מתנפלת וטורפת כשהיא רעבה או כשהיא מרגישה מאוימת , אבל, אפשר לעבור בשקט ליד אריה שבע.
בעלי חיים יגנו כמעט תמיד על צאצאיהם, אבל כאן לא מדובר במערכת ערכים. אצלם זה אינסטינקט של הישרדות.
אדם חייב לדאוג לעצמו ברמה מסוימת כדי להבטיח את קיומו. הוא לומד, שכדאי לו לדאוג גם לקרובים אליו במעגל הראשון – משפחתו – וגם במעגלים רחבים יותר – "עניי עירך" והעם שלו. הוא חייב לחשוב ולדאוג גם לאנושות כולה, לכדור-הארץ וליקום. היהדות מלמדת אותנו, שקיומנו כאן אינו סתמי, כל אחד ממלא שליחות ואנו נקראים להותיר את חותמנו בעולם בעשייה למען הזולת. הנכסים האמיתיים והמשמעותיים שביכולתנו לצבור בחיינו אינם קניינים כמו נכסים וממון. אמר קוהלת (פרק ז פסוק 1): "טוב שם משמן טוב", התפקיד שאדם ממלא בחברה חשוב ומשמעותי וזה מה שהוא מותיר אחריו. ידוע, שמה שבאמת נותן משמעות וטעם בחיים זה מה שאדם עושה למען זולתו. טוב שאדם ידאג לעצמו, ליהנות, לשמוח, כי זה עשוי לאפשר לו לעשות יותר למען אחרים ולהותיר חותם עמוק ומשמעותי יותר במהלך חייו.