22.04.19
בתפיסתי, רובנו הגונים למדיי, משתדלים יותר או פחות לקיים הבטחות, אכפתיים ביחס לעצמנו ופה ושם גם – ביחס לאחרים.
קשה לפגוש מצבים בהם עלול להתערער האמון העצום הזה בזולת. מעשים שהיו כך היו:
התבקשתי להכין הרצאה לקורס בתחום בו אני מצוי היטב. בחרו נושא שרצו בו והוצע לי התשלום המקובל. כבעבר, הודעתי שאעשה זאת בהתנדבות וגם על החזר הנסיעות במוניות – ויתרתי. אבל, בגלל שבפעם הקודמת בה הרציתי שם לא זכיתי לשום משוב אחר הרצאתי והתאכזבתי שחלק מזמן ההרצאה עליו סוכם נלקח לצרכים של התארגנות לקורס, ביקשתי שני דברים:
1 שתעמוד לרשותי השעה וחצי עליה סיכמנו; 2 שאחרי ההרצאה ישלח אלי מכתב תודה מטעם המוסד החינוכי.
התנאי הראשון התמלא כראוי והשני – לא. כעבור חודש ושוב כעבור חודשיים פניתי והזכרתי את ההבטחה שלא קויימה, אך ללא הועיל. לא קיבלתי אפוא משוב משמעותי להרצאה שטרחתי עליה עשרות שעות ונראה לי שהייתה בהחלט טובה. כן לא הוזכר בפני הסטודנטים שהמרצה הגיע בהתנדבות.
סיפור אחר:
כולנו מכירים את שירות חברת הדואר. פעם הצבי התרוצץ יפה ברחבי הארץ, אבל, נראה שהתעייף.
שלחתי מכתב רשום ומצאתיו מקופל בתחתית תיבת הדואר שלי כעבור שבועיים ומצויין עליו שהכתובת אינה ידועה. חבל שלא הפעילו ווייז. בכל אופן, ראיתי לנכון לבקש שהסכום המכובד של 11.6 ₪ ששילמתי עבור שירות שלא ניתן לי – יוחזר לי. מילאתי טופס, הרמתי טלפונים ועברתי המתנות מיגעות ואחרי חודשים רבים הודיעו לי שלא אקבל את השקעתי המכובדת. תבעתי ב"תביעות קטנות" את הסכום הזה ובנוסף עוד 300 שקלים בגין הוצאות שנגרמו לי סביב הגשת התביעה וזה כלל 50 שקלים בגין עוגמת נפשי. לאחרונה, קרוב לשנה מאז החלה הפרשה, הגענו למועד שנקבע לדיון ולפניו הוצע לי להתפשר. הסכמתי לפשרה לפיה אקבל את מלוא סכום תביעתי ובנוסף – מכתב התנצלות על כך שטירטרו אותי. הפשרה הושגה והסכום יועבר לחשבוני.
ומדוע אני מספר לכם כל זאת? כדי לשוב ולאשש את דברי המשורר: "כי באדם עוד אאמין" המופיעים גם כהצהרת יסוד באתר שלי. כל היוצאים מן הכלל הרבים האלו ממש מעצבנים ולא מעודדים, אבל, הם באים לחזק ולהבליט את הכלל ברוח הדברים בהם פתחתי את הרשומה שלי. וכך אנחנו זוכים כולם כעת לחג פסח שמח.