29.12.18
מכירים את זה, שאתם מזדמנים למפגש חברתי או אירוע תרבות ופוגשים מכר? הוא צוהל לקראתכם ושואל: "מה שלומך?" נניח שבא לכם להשיב לו אבל הוא כבר נפנה למישהו אחר שקלט מזווית עינו ותשובתכם כבר תגיע לחלל ריק. אז אם אינו מעוניין לדעת מה שלומכם, מדוע בכלל שאל?
שדרן ברדיו מתקשר לפרשן ספורט כדי לראיין אותו והפרשן עולה לשידור ושואל את השדרן: "מה שלומך?" אני המאזין נדרך מיד, הזדמנות לשמוע ממקור ראשון מה שלום העיתונאי המשדר לאומה. יש שמשיבים בנימוס: "בסדר גמור" או "תודה רבה" ויש שניגשים ישר לשאלה שהכינו ומתעלמים משאלת הפרשן. איזו אכזבה! אז אם הפרשן או כל מרואיין אחר לא קיבל תשובה לשאלתו החשובה, מדוע אינו חוזר עליה עד שייענה?
יש שאנו פוגשים אדם ברחוב ושואלים לשלומו והוא פותח ואומר: "אל תשאל…" ואנו באמת מצטערים ששאלנו, הרי רק רצינו להביע עניין במכרנו אבל לשמוע פרטי טרגדיות? חסרות לנו צרות משלנו?
כאיש טיפול קורה לא אחת שבן משפחה או חבר משתפים אותי באיזו בעיה שפוקדת אותם וככל גבר מצוי, אני מזדרז לתרום את הפתרונות הנראים לי. תכופות אני שומע בתגובה: "רק רציתי לשתף אותך, לא ביקשתי שתפתור לי את הבעיה או שתעזור לי" ואכן, לא התבקשתי לעזור אז מה אני קופץ?
תכופות אני מבחין במהלך שיחה עם אחר, שסימני ההקשבה שלו הם אוטומטיים ורגע אחרי שסיפרתי לו משהו, הוא שואל שאלה שמעידה על כך, שבעצם לא הקשיב לי כלל. אז, הוא אינו פנוי רגשית להאזין ואולי אני פשוט יותר מדי מעמיס?
יותר ויותר אני מתקשה בשימוש במטבעות הלשון המקובלים בביקורי ניחום אבלים. יש נוחות מסוימת באמירות כגון: "שלא תדעו מצער" או "מן השמיים תנוחמו", אמירות לא מזיקות ואפשר לאומרן בלי קושי מיוחד כשמדובר במנוח שבע ימים. קשה לומר זאת כשפוקדת טרגדיה את המשפחה ומדוע בכלל צריך לומר משהו? כשלא מדובר בשומרי נגיעה, חיבוק אומר הכול.
אבל למה לעסוק בעצב ובכאב? הנה מפגשי חגיגות יום הולדת לחברינו האהובים. ככל שבגרתי הבנתי שמנהג המתנות הוא יותר טורח לנותן ונטל למקבל כי "מה עוד לא נתנו וניתן?" הרי צברנו עם גילנו נכסים ופיצ'יפקס עד זרא ומי ידע טוב מאיתנו מה דרוש לנו ובמה נשמח? קרה, שכעבור שנה מיום הולדתי מצאתי תקליטור ארוז באריזת מתנה, ששכחתי לפתוח כי פחות ופחות אני עוסק בתקליטורים וכך הרי כולכם. אז שכנעתי את חברותיי וחבריי לחדול מקניית מתנות אבל לא ויתרתי על כתיבת ברכות. לא במקרה, פחות ברכות נכתבות ובמעמד קריאת הברכות יש יותר ויותר המדברים מהלב ולא מהנייר המוכן. ברכה למתקדמים בגיל כוללת כמעט בלא יוצא מהכלל את המילים: "בריאות" "אהבה", "נחת", "אושר" "עד מאה ועשרים", "אריכות ימים" ועוד כיוצא באלו. יש ונמנות סגולות המבורך/ת, "מרגליות" אישיותו, שכל הנוכחים עמדו עליהן זה מכבר והן ידועות ומהוות הבסיס לקשר החברות המתמשך זה שנים. אז אם חשוב להגיד שאוהבים ולא צריך לשמור את זה בלב, באיזו חגיגת יום הולדת אשתתף מעל גיל 70 שלי ולא יהיה מדובר במי שאני ממש אוהב?
אז הנה לכם כמה מחשבות של טעמי שלי וזה הרי לא אומר דבר על טעמכם שלכם.