תיירים עיוורים מישראל באירופה – לפני 35 שנה

אני עוקב בדריכות ובעניין אחר דיונים שמנהלים חבריי העיוורים באתר משרד הרווחה, בקהילת העיוורים וכבדי-הראיה. צומח לו דור חדש של צעירים מוכשרים בעלי יוזמה, שמחפשים גם לקדם אותנו בקרב החברה בישראל. אני מתאפק, שלא לקרוא: "לאט לכם!" כשמבצבץ טון קצת מתלהם ונרגן; אבל, אינני מתערב בפועל. את עולם העתיד הם יודעים טוב ממני ואני רק יכול לקוות, שימשיכו בכוחם זה ויעשו מעשים ושהכל יעשה בעוז ובכבוד.

כשאני צופה כך בכוכבי ההווה והעתיד, נעור בי צורך לספר להם, שגם בני דורי עשו מעשים. גם אנחנו יזמנו ופעלנו ומדוע שלא אקח כזה סיפור על סיור של 8 סטודנטים עיוורים בליווי 4 מלווים רואים, שאירגנתי עם מעט עזרת חבר – בשלוש מדינות אירופה, בשנת 1972? ובכן מעשה שהיה כך היה:

לטיול קראנו: "סיור לימודים", זה איפשר לקבל 6 כרטיסי טיסה מתנה מחברת אל-על, הנחה של 50 אחוזים במס נסיעות על כל הכרטיסים (מס, שהיום כבר שכחו ממנו), 2000 לירות מענק מאוניברסיטאות ירושלים, תל-אביב ובר-אילן. במשך מספר חודשים התכתבתי עם אירגוני עיוורים ואירגונים למען העיוור בצרפת, באיטליה ובאנגליה ופעלתי לכך שיארחו אותנו. אירגון עיוורים יהודים בצרפת השיבו מיד לפניה והבטיחו לארחנו חברתית. אירגון יהודי למען העיוור באנגליה הבטיח לארחנו כולל מימון רוב שהותנו בארצם ומאיטליה פשוט לא הגיבו לפניות. חודש יולי הלך וקרב וכבר סגרנו מועדים של 10 ימים בחודש יולי בצרפת ו-10 ימים בחודש אוגוסט באנגליה וביניהם 10 ימים לא סגורים. כחודש וחצי לפני היציאה כתבתי לאירגון עיוורים גרמני ומייד נעניתי בהזמנה להתגורר בבית הבראה שלהם על חשבונם, העניקו לנו 500 מארקים וכן הבטיחו להצמיד אלינו מיניבוס להסעות. כך יצאנו לדרך.

אמנם זה לא היה בדיוק סיור לימודים, אבל כן הנחה אותי עקרון, לערוך סיורים וביקורים במקומות בהם נוכל להנות ולהתרשם למרות היותנו עיוורים.

הביקור בפריז

החלק המרגש מכל, לגבי, היה החום בו התקבלנו ע"י אירגון "נגילה", שבראשו עמדה אשה נפלאה ואוהבת ישראל. קבלת השבת שערכנו אצלם זכורה לי כערב מרגש במיוחד. אציין את מסיבת הריקודים שנערכה במהלך הערב. אחד מחברי הקבוצה הסביר לחברה צרפתיה, שבישראל אחרי כל ריקוד מתנשקים. העלמה הוכיחה בעליל כמה היא "ישראלית".

לא אתעכב על תיאור ביקורינו בשער הנצחון ובמקומות מתויירים רגילים. אציין, שהביקור בלובר נערך באחר צהריים הסגור לקהל וביקרנו רק באגפי הפיסול של יוון ומצריים העתיקות. את ונוס ממילוא מיששנו היטב!

אזכיר גם את הסיור בארמונות ורסיי שם מיששנו (קצת בלי רשות) את הריהוט של ה-לואים והצלחנו להתרשם מפאר העבר.

בון

בית הבראה בבון. סביבה פסטורלית על גדת הריין. ביקרנו במרכז שיקום לעיוורים ובחנות עם מכשירי-עזר שפותחו לעיוורים ולקויי ראייה. שטנו על הריין ושמענו את סיפורה של הלורליי.

לא אתעכב עוד על הביקור בארץ ארורה זו. לא אנהג בכפיות טובה כלפי מארחינו מאותן שנים אולם, אציין, שלא זכינו לבקר במחנה השמדה כפי שקיוינו כי הגרמנים הקתולים דאגו להרחיק מקרבם את טבח האדם והרי ידוע לנו כי מאדמת פולין הארורה זועקים אלינו דמי אחינו הטבוחים (השם ייקום דמם!).

סבלתי על אדמת גרמניה. כשאכלתי מפרי וירק הארץ, חשתי כאילו דמי אחינו מעורבים בפרי האדמה ואת צעדי ההולכים ושבים לתומם, שמעתי כהד צעדי הגייסות וכאן אעזוב את הנושא הכואב הזה.

לונדון

הברקנו למארחינו, שנגיע בשעה 6 PM, נו מה לעשות שחשבנו כי מדובר בשעה 6 בבוקר? אחר המעבורת מאוסט-אנד והרכבת ללונדון, הגענו עם שחר מקפיא ואיש לא ממתין לנו. כשמשרדי האירגון נפתחו, התבררה טעותנו אבל הם התארגנו מייד ובאו לקחתנו למלון.

התלוו אלינו ל-10 ימי ביקורנו עובדים של האירגון היהודי למען העיוור, ביניהם עובד סוציאלי מקסים. מהרגע שנפגשנו הוא פשוט לא רצה ללכת הביתה. בילה איתנו בימים ובלילות.

במוזיאון השעווה המפורסם של מדאם טוסו מיששנו את פניהם של מאו, בן-גוריון, חוסיין ואחרים. ניצלתי את ההזדמנות להצטלם מחובק עם בריג'יט ברדו (לא של היום!) חברתי שצילמה כנראה קצת קינאה ו"דאגה" שהתמונה פשוט תשרף וכך, הרגע הרומנטי הזה נותר נצור בלבי ללא תיעוד (עד לכתיבת דברים אלו!!!(

ביקרנו במוזיאון נשק עתיק, מיששנו שריוני אבירים, חרבות ובליסטראות. היתה גם צוללת קומנדו גרמניה ליחיד. אולי בזכות ידיעת השפה האנגלית ואולי גם בזכות מאמצינו להדחיק את תלאות המנדט – הביקור בלונדון היה מהנה במיוחד.

כך, אחרי חודש של טיול בשלוש הארצות האלו, חזרנו בשלום לארצנו הקטנטונת, עמוסי זכרונות וחוויות שחלק מהן הבאתי לכם כאן.

18.09.07