לעשות דיאטה

מה יהיה עם איש שמן, שהצליח בעמל רב לרדת מהר 35 ק"ג?

במוקדם או במאוחר הוא יהיה – שמן לא פחות.

חוץ מאשר ברשת "מחסני חשמל" ואולי גם בעוד איזה 2-3 רשתות, בשום מקום מבצע לא נמשך זמן רב. ובכן עושים מבצע ויורדים ירידת רצח במשקל ומתלהבים והכל לכאורה סבבה ואז, כאמור, חוזרים ומשמינים.

איפה הבעיה? לדעתי – בפסיכולוגיה. אם "סוף מעשה, במחשבה תחילה", אז הדיאטה היא קודם כל עניין למחשבה ובניית תפיסה ותוכנית ביצוע רק אחר-כך. אז מי שרוצים לעשות מבצע מרשים ולהשיל מעצמם מהר מהר עשרות קילוגרמים, שיהיה להם בהצלחה והם צפויים למשוב נהדר של התלהבות על כמה שרזו וכמה שהם נראים נפלא וכמה וכמה… על סיום המבצע כבר הערתי ואעבור לרציניים באמת. אגב, אינני מדבר על מי שרופא הורה להם למהר ולרדת במשקל מסיבות בריאות דוחקות, זה לא תחום שאני מבין בו כלל וכן, אינני עוסק כאן בדיאטת השמנה.

התחלת דיאטה אומרת, שאנחנו הולכים להפר איזון קדוש שבנינו זמן רב. מקביל לכך, שהתרגלנו לחיות ממשכורתנו בתוספת משיכת-יתר. כשיצא חוק שאסור למשוך-יתר, מיד בנו אישור לקו אשראי, משהו כמו לקיחת בגד שחור כי זה "מרזה", או כניסה מאומצת לג'ינס צמוד כי… טוב הבנתם!

דיאטה לרציניים/יות

הבעיה היא, שפשוט לא יודעים לשמור על המשקל. זה קורה כאשר הפה מכניס לגוף יותר ממה שהגוף שורף או מפריש. מה לעשות שהתיאבון גדול הרבה יותר מהחשק לעשות למשל פעילות גופנית. צריך אפוא להתחיל מכך שנשמור על משקלנו לזמן מה, אולי חודש יכול להיות ממש רעיון טוב. כעת עלינו להפוך פשוט לרמאים! אסור שגופנו יגלה שאנחנו זוממים  להקטינו, זה עלול ממש להרגיז אותו ולדחוף אותו לתגובות מחאה כמו הגברת הזלילה. הוא יכול בקלות לחשוב על סברינה, מאפינס, חלבה עם פיסטוק, פאבלובה  (ב"חנדלה") קרם-שניט ו…אוי כמה דברים נפלאים יש בעולם!!!

רעיון לא רע למשל יכול להיות לשאוף לרדת חצי קילו או לכל היותר ק"ג אחד בשבוע. בשביל מי שסובל מעודף משקל של 40 ק"ג זה אומר, שיצטרך בין 5 ל-10 חודשים כדי לרדת את העודף הזה, אם ירצה לוותר על כולו. אפשר למשל להחליט, שהתוכנית היא לוותר רק על חצי מהעודף הזה ואז או לרדת פחות כל שבוע לאורך אותה תקופה או לקצר את תקופת ההרזיה ממש לחצי.

כדי לא לרדת במדרון התלול הזה ולהסתכן בנפילה אחר הידרדרות קשה, אפשר למשל לרדת 2-4 ק"ג בחודש ואז חודש שלם רק לשמור על המשקל החדש שהושג. אחר-כך חוזרים למבצע הסמוי מגופנו בו שוב מנסים לשלול ממנו מזון במשך חודש שלם ואז שוב חודש להתייצבות. אני מקווה שהרעיון הזה הובהר דיו ואעבור הלאה.

לא הרעבה

איך אפשר בכלל להעלות על הדעת לשלול מאדם את אחת מהנאות חייו הגדולות ביותר? זה כל כך כיף לאכול!!! לכן, דיאטה בה רעבים נראית לי ממש מתכון בטוח להשמנה. שוב, אינני עוסק כלל בתחום הרפואי, זה עניין לרופאים. לדעתי, דיאטה טובה מאפשרת לאכול ממש הכל. השאלה היא הכמויות. אז כולנו כבר יודעים, שחשוב לאכול לאט לאט, ללעוס היטב היטב כי תחושת הרעב לא ממהרת לפוג עם תחילת האכילה. דרוש זמן עד שהבטן מואילה בטובה לדווח למוח, ש"זללתי די!" גם לשתות הרי חשוב ומי שמים ממש לא מתוקים מספיק בשבילו יכול למהול בהם קצת מיץ פירות או כל מה שהוא אוהב אבל קצת! ההמתקה גם מגבירה את צריכת הנוזלים ואומרים שזה דווקא בריא.

עקרונות בלימה

כל מה שעושים כאשר מרוכזים בו, נעשה טוב יותר. לכן, כדאי להתרכז מאד באוכל ולא לטחון עוד ועוד ממנו בהיסח הדעת. נישנוש המלווה פיטפוטים יכול להיות ממושך ובלתי נפסק כמו הפטפטת עצמה ואז מגיעים "רחב!"

אפשר להנות מחתיכת שוקולד או עוגה בגודל מסוים ואפשר להנות מהן בגודל כפול ומכופל ומכופל. כדאי למצות את ההנאה שבחתיכה הסבירה שתקענו לפינו, להנות ממנה כל כך חזק, שלא ישאר צורך רב מדי ללוותה בקבוצת חברותיה.

ההכרזה:  "כולם אותו טעם!" ידידותית מאד לרעיון הזה. היא עוזרת לחייב את עצמנו ומעבירה מסר חיובי ונכון גם לזולתנו המקשיב.

אמירה מועילה נוספת היא: "גם מחר יום!" לא שאי אפשר לזלול יפה בלילה, אבל יש דברים שטוב להגיד אותם.

ולסיום:

רע מאד להתחיל דיאטה, זה כמעט כמו להכריז מלחמה. מדוע לצאת למלחמה? לא כדאי פשוט – לחיות? זה אומר להמשיך במשמעת חיים סבירה בכל התחומים וזה כולל את נושא האכילה. כל עוד אנחנו חיים אנחנו נמצאים בדיאטה אם מדובר בנו כבאנשים רציניים. אז פשוט נמשיך לחיות ואם בכל זאת תחליטו לעשות דיאטה אז כבר אמרתי כאן איך לדעתי כדאי לעשות זאת.

בהצלחה!

 

31.03.07