פעילות הסברה בנושא עיוורים, בגן ילדים

הוזמנתי ע"י נכדתי בת הארבע-וחצי לספר בגן שלה על עיוורים ועיוורון. מפעם לפעם מוזמן קרוב משפחה של ילד מהגן לספר על עצמו. כך, לפני זמן מה הופיע שם שוטר.

כשסיפרתי לחברי הרצל מוכתר על המפגש, עודד אותי לכתוב עליו כדי להדריך מי שעשויים לעסוק בהסברה בגיל הרך הזה. אסכם, אפוא, את המפגש שנערך הבוקר:

בחרתי לפתוח בשיחה, כי הילדים עדיין מרוכזים ויכולים להקשיב גם בלי גירויי הפעלה מיוחדים.

אנסה לשחזר את המפגש:

"בוקר טוב ילדים. שמי מיכאל ואני סבא של מעיין. הזמינו אותי לגן כי אני לא רואה ואוכל לספר לכם על מי שאינם רואים. איך קוראים למי שאינו רואה?"

"עיוור!"

"נכון, אנחנו אומרים שמי שאינו רואה הוא אדם עם עיוורון. זאת אומרת, קודם כל הוא בן-אדם כמו כל אחד ויש לו בעיה שהוא לא רואה. ראייה היא חוש. אלו חושים נוספים אנחנו מכירים?"

"חשיבה!"

"בחשיבה אנחנו באמת חושבים. אני מחפש חושים וכך למשל, עם העיניים אנחנו רואים, מה אנחנו עושים עם האוזניים?"

"שומעים!"

"נכון מאד, זהו חוש השמיעה ומה עם הלשון, מה אנחנו חשים עם הלשון?"

"טעם!"

"יפה מאד. חשים טעמים כמו מלוח, מתוק, חמוץ, מר. ומה עם האף?"

"מריחים!"

"מציין ובעזרת האצבעות מה אנחנו עושים?"

"זה מישוש!"

"בדיוק. הנה אני מחזיק ביד דף ועליו נקודות, זה כתב מיוחד לעיוורים ואני משתמש בחוש המישוש כדי לקרוא. לכתב הזה קוראים כתב ברייל. כאשר חוש נפגע, החושים האחרים מתחדדים.

ממה אפשר להתעוור? לפעמים נולדים עיוורים, לפעמים יש מחלות עיניים קשות שפוגעות בראייה, לפעמים נפצעים קשה בעיניים. אני הייתי ילד בן שש כשמצאתי חפץ חשוד ולא ידעתי מה זה, שיחקתי בו והוא התפוצץ וכך נפצעתי קשה בעיניים ומאז אני לא רואה. אתם יודעים ילדים מה זה חפץ חשוד?"

"מה זה חשוד?"

"חפץ חשוד זה משהו שנמצא ברחוב או בכל מקום מחוץ לבית שלנו ואנחנו לא יודעים אם זה מסוכן או לא. אנחנו חושדים שאולי זה מסוכן ולכן אסור לגעת בו וצריך לקרוא למבוגר שיראה מה זה.

למדתי בבית-ספר עם ילדים עיוורים והשתמשנו בספרים בכתב הזה של נקודות ובהמשך למדתי מקצוע ועבדתי כעובד-סוציאלי. עובד-סוציאלי עוזר לאנשים בכל מיני בעיות שיש להם במשפחה או בחיים בכלל.

אני חוזר לעניין החושים. עיוורים נעזרים בהליכה ברחובות במקל מיוחד, הנה אתם רואים את המקל המתקפל הזה? יש בתוכו גומי, אני מחזיק את החלק העליון ועוזב את החלקים האחרים והם קופצים ונתקעים זה בזה והמקל נפתח לאורך מלא. יש עיוורים שבודקים את הדרך ברחוב במקל כזה וכך הם מגלים עמודים, עצים, ספסלים, כניסה לחנויות. יש עיוורים שנעזרים בכלבי-נחייה. כלבים שמלמדים אותם, שמאלפים אותם  ללוות עיוורים ברחוב. ראיתם פעם עיוור הולך ברחוב עם כלב נחייה?"

היו מי שראו.

"כשלא רואים אז משתמשים בשאר החושים גם כדי להסתדר ברחובות. למשל, איך אני יכול לדעת, שאני עובר ליד דוכן פלאפל?"

"לפי הריח!"

"נכון מאד. יש עוד דברים שמגלים אותם לפי הריח, למשל, כשמריחים גויאבות יודעים שיש שם חנות ירקות"

הגננת הוסיפה: "וחנות דגים" וילדים הוסיפו: "מלונים, תפוזים…"

"נכון, מריחים ריח חזק של דגים וכך חנות תמרוקים בה מוכרים בשמים, שווארמה, תיקים או נעליים מעור ועוד. אבל גם חוש השמיעה מאד עוזר לדעת מה קורה מסביב. אני שומע מנוע של אוטובוס, שומע שהוא נעצר ופותח את הדלת ויודע שיש לידי תחנת אוטובוס. שומע מנוע של אופנוע ועוד דברים דומים. כך, אפשר להסתדר ברחובות בעזרת החושים גם כשלא רואים בכלל.

עכשיו נחלק לכם כיסויי-עיניים. כל ילד מקבל כיסוי-עיניים והדבקנו לכיסוי פתק ובו שם הילד בכתב ברייל.

אני רוצה לתת לכם לנסות לזהות דברים בעזרת מישוש בלבד, בלי להסתכל ולכן, מזמין בת ובן לגשת לכאן ולשים את כיסוי העיניים."

נתתי לכל אחד מהם כלי דמקה שחור ביד אחת ובידו השניה כלי דמקה לבן וביקשתי שינסו לשים לב ולבדוק ולהגיד אם יש הבדל בין כלי הדמקה שבידיהם. הכלי הלבן גדול כמעט פי שניים מהשחור.

אחר-כך הוזמנו עוד שני ילדים ושוב כל אחד קיבל שני כלי משחק בצבעים שונים, כאשר אחד מהם חלק ושטוח בראשו והאחר עם בליטה מעוגלת למעלה.

שוב הוזמנו שני ילדים והם התבקשו למשש חייל שחמט שחור שראשו מעוגל וחלק וחייל שחמט לבן, שבראשו בליטה חדה.

לאחר מכן עברו בין הילדים והראו להם קלפים בהם יש בפינה סימון בכתב ברייל, כדי שיראו איך עיוור יכול לשחק קלפים עם רואים.

אחר-כך עברו בין הילדים והראו להם שעון-יד ברייל שמכסהו פתוח ושניתן למשש בעדינות את המחוגים והנקודות ולראות את השעה. (שכחתי לקחת איתי שעון דובר, כאשר לוחצים על כפתור הוא מכריז את השעה).

בשלב הזה הראיתי לילדים קורא-צבעים, ילדים שעוד לא השתתפו בפעילויות הקודמות נקראו כדי שקורא הצבעים יזהה את צבע בגדם.

בהמשך ניתן בידי ילד עם כיסוי עיניים ספרון והוא התבקש למשש ולהגיד מה זה. הוא זיהה שזה ספר ושיש בו דפים. אז הראיתי לילדים ספר רגיל "מעשה בחמישה בלונים" שבין דפיו הוכנסו דפים שקופים ובהם הטקסט בכתב ברייל. הורה או סב עיוור ממשש את הכתוב וקורא וילד רואה יכול להסתכל בתמונות שבספר. קראתי באוזניהם עמוד אחד להדגמה.

בסיום ניתן זמן לשאלות.

סיכמתי: "סיפרתי לכם על אנשים עם עיוורון והראיתי לכם קצת דוגמאות לדברים שייצרו במיוחד כדי להסתדר בלי חוש הראייה."

כמובן, שבמפגש דומה עם ילדים בגיל בית-ספר למשל, אפשר להראות את אותיות האלף-בית בברייל ואף לתת לכל ילד דף עם האותיות בברייל כשלידן כתב רגיל ומתחת לכתוב כמה מילים בברייל ולתת להם לפענח את הכתוב. הם עשויים גם להתעניין בטלפון סלולרי שבו תוכנה דוברת, במטר עם סימון ברייל, במשקל דובר ובעוד מכשירים ומשחקים מתוחכמים יותר שהונגשו לעיוורים. גם בשיחת הפתיחה ניתן לפרט כיצד תלמיד עיוור משתלב בכיתת רואים, קורא ספרים, משתמש במחשב וגולש באינטרנט, רוכש מקצוע וכדומה.

מתבגרים עשויים להתעניין גם בנושאים כמו קשרים חברתיים, בילויים, זוגיות וכדומה.

מפנה אתכם לחיבוריי "העיוורון נסוג" ו"רדר אנושי", שבהם מידע מועיל נוסף.

27.01.16