מצבי רוח

במקורותינו, מול דוד המרקד ומפזז לפני הארון, שאול המלך עם המרה השחורה, הדיכאונות. מול שמחת המן על שגידלו המלך, מתוארת נפילתו כאשר צווה להרכיב את מרדכי ברחובות שושן הבירה.

בהקשר זה נזכר במאמר חז"ל: "מאיגרא רמא לביירא עמיקתא" (מגג גבוה לבור עמוק).

נחזור לתנ"ך לספר תהילים בפרקי הלל שם נאמר: "אם הבנים שמחה הללויה" ומולה בספר ירמיהו נאמר: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה…"

נראה שמצב הרוח הראשון בחיינו הוא עצב, ניכר סבל, נשמע בכי. מאוחר יותר מופיע החיוך (תחילה – רפלקסיבי), שעם הזמן הופך לחברתי. ילדים מביעים בד"כ את מצב רוחם באופן אותנטי.

גיל-ההתבגרות מאופיין בחילופי מצב-רוח, נראה שקשור גם להשתוללות ההורמונים.  בהקשר לכך מוכר הקשר בין תקופת המחזור החודשי לבין מצבי הרוח. קושרים גם בין גיל המעבר (לא רק אצל נשים) לבין מצב הרוח.

רבים מזהים גם השפעה של עונות השנה על מצב רוחם (יש שסתו מעורר געגועים, חורף – דיכדוך או דכאון;  אביב – עוררות, עליצות; קייץ – קיטורים מהחום והלחות!)

מזהים א"כ גורמים פיזיולוגיים וכן גנטיים (הבדלי מזג – טמפרמנט).

מדברים על דכאון תגובתי: עצב בעקבות ארוע כגון מוות של אדם קרוב לנו, אסון לאומי (טביעתו של רפאל איתן השבוע), איבוד מקום עבודה, קבלת בשורה רעה (חולי של אדם יקר לנו), ולעומת זאת דכאון או עליצות (מאניה) בלתי מוסברים סביב ארוע אקטואלי.

בעבר שוחחנו כאן כבר על סימנים ברורים יותר או בולטים פחות לדכאון:  מצב-רוח רע, הרגשת בדידות, מחשבות על כך שאיננו אהובים או חשובים לזולתנו, הרגשת יאוש וכשלון, העדר חשק לעשות דברים – כולל חיוניים – להתרחץ, לאכול (יש שגם לא מסוגלים להפסיק לזלול), לא בא לפגוש אנשים, אין חשק לכל מיני דברים טובים שבחיים.

כפי שרמזתי, גם מצבי רוח מרוממים מדי קשורים לנושא ההרצאה, אבל ניחד להם מקום בהזדמנות אחרת.

אז מה עושים עם מצבי הרוח הרעים?

קודם כל אל לנו להבהל כשהם מופיעים (העליות והירידות); כשעצוב וכואב (כמו בשבעה) אין טעם ואין צורך להלחם בעצב ובבכי או לנסות לברוח מהם. צריך לאפשר ביטוי הרגשות הכואבים, זה חלק מהתהליך הטבעי.

כשאין סיבה "אמיתית" או נראית לעיין (כולל – לעצמנו) שוב מותר לתת לרגשות לבטא עצמם. אבל אם זה בעוצמה שגורמת לנו סבל, רצוי להעזר באדם קרוב, חבר טוב, ("צרה בלב איש – ישיחנה!") או באיש מקצוע. לפעמים די בשיחה או במספר שיחות כדי לשפר את המצב, לפעמים דרושה עזרה תרופתית (לא לפחוד ממנה!)

יש שמנסים לשפר מצב רוחם למשל בעזרת שתיית אלכוהול; יש בזה סיכון! אנו מצווים להבשם (לשתות עד שכרה) רק בפורים: "חייב אדם לבשומי עד דלא ידע…" אבל פורים יש רק פעם בשנה! שתייה בחברת אנשים בעת שמחה, אין בה נזק והיא אף רצויה, אך לא ביחידות ולא כשהמטרה היא שיפור מצב הרוח הרע. יש סכנה להגיע לתלות של התמכרות (צורך להגדיל כמויות השתייה ואי יכולת לתפקד בלעדיה).

במצב דכאון דרושה עזרה מקצועית, אבל כשעצוב לנו ואנו מדוכדכים אנו יכולים "לקחת עצמנו בידים" ולבצע דברים שיעשו לנו טוב: מקלחת או אמבטית-קצף, יציאה למופע או לבקר חברים, פעילות גופנית שאנו אוהבים, הכנת ארוחה טובה או יציאה למסעדה. אפשר גם לשבת ולכתוב יומן, להעלות בכתב מחשבות וחוויות, כאילו מספרים לידיד טוב.

מצי-רוח הם חלק טבעי בחיי הרגש שלנו ולכן אדגיש שוב, שלא צריך להבהל מהם. עד רמה מסויימת הם טבעיים ומבטאים אותנו ואת מצבנו ואף צובעים את חיינו. מעבר לרמה מסויימת, נצטרך עזרה כדי שלא ישתלטו עלינו ויכאיבו או ישתקו אותנו.

(הרצאה במועדון החברתי) 30.11.04