לתת זה חוזק וחיזוק

בחיבורי האחרון "החי המת", ציינתי מה רב כוחה של הנתינה לפיתוח חשיבה חיובית. הבטחתי לחזור ולפתח זאת. זאת אנסה לעשות כעת:

יש מי ששרפו שטרות כסף כדי להפגין כוחם ובכך הפחיתו את משאביהם הכלכליים כדי להרשים ולרכוש מעמד. גם בעולם הטבע מוכר עקרון השקעת משאבים בהופעה ססגונית ו"עודפת", כשכל המטרה היא להרשים ולהפגין כוחות, פוריות ועוד. משל כאילו אמרתי: "ראו כמה אני עשיר וחזק, יש בי די והותר להשקיע בכל אלה!" (עקרון ההכבדה).

מילדות אנו לומדים, שכדאי לחלוק עם אחרים ולהעניק לזולתנו, כי זה מבטיח גם סיכוי שנתוגמל מצדם ושנזכה להוקרה מהם. כך אנו מטיפים גם לילדינו, שלא ינהגו כאגואיסטים ושיחלקו משלהם עם חבריהם. כולנו מכירים כיצד הנתינה מקבלת אופי של שיחוד במטרה לזכות באהבת הזולת. אסירות תודה והערכה וכבוד ואהבה – גם הם תגמול מספיק משמעותי כדי שנתאמץ "לרכוש" אותם. כיוון זה של נתינה, יותר משהוא מעיד על יכולות וכוחות ורצון טוב, הוא עדות לתלות שלנו באחרים ולכך, שבטחוננו מבוסס על גורם חיצוני ולא פנימי. מבחינת התוצאה, גם זו מוטיבציה בלתי פסולה והיא אף תורמת להדדיות, אבל לא זו הנתינה שבה בחרתי לעסוק כאן.

בטחון עצמי, כשמו כן הוא, בטחון שנמצא בעצמי ואינו נשען על גורמים חיצוניים. לא יופי ולא עושר ולא יוקרה, מבטיחים לאדם בטחון עצמי. מי שמתפנה לחשוב על אחרים ומחפש כיצד להעניק להם, מצהיר בעליל, שיש לו די צרכו לעצמו ואף עודפים מהם ירצה לחלוק עם זולתו. זו הצהרה שלו כלפי העולם, אבל לא פחות מכך – כלפי עצמו. כך, כשאני מעניק, אני מרגיש חזק, מסוגל, תורם, הרגשת עוצמה אך גם – העצמה. כל דו-השיח הזה מתנהל ביני לבין עצמי והוא קודם ובלתי תלוי במידה בה אקבל מהזולת שכר על עמלי. הנתינה שלי מחזקת אותי גם אם לא התלהבו ממנה וגם אם לא עולה בדעת המקבל/ים להשיב לי טובה תחת טובה. היא עצמה עדות לכח ולחוזק והיא זו שגם מחזקת.

 

18.07.10