התניה בטיפול

אין צורך להכביר מילים על ההסכם או החוזה הטיפולי. אם בכתב ואם בעל-פה, הוא עומד בבסיס הקשר שאנו יוצרים עם מטופלינו.

במפגשי הדרכה אני נתקל תכופות בשאלות הנוגעות בעיקר במתן חמרי כאשר המטפלים מחפשים דרך לסייע ללקוחותיהם הנזקקים (לרוב מדובר בעניים!) אולם, מתוך גישה מקצועית מבורכת, ברור למטפלים שהמתן החמרי כשלעצמו איננו עבודה טיפולית. למדנו כולנו בראשית דרכנו על הרעב שניתן להשביעו בדג שניתן לו בשונה מזה שלא נסתפק בהשבעתו לאלתר וכמי שאמונים על שיפור תפקוד מטופלינו – נעמול ללמדו לדוג.

לכן, מטפלינו אינם מסתפקים במתן מעון לילד רך או מועדונית או במתן סל-מזון או מענקים לצרכים חיוניים שונים. הם רוצים לסייע ללקוח כך, שיעזרו למי שעוזר לעצמו.

תכופות עולה שאלת ההתניה: "אולי ניתן לו את הסיוע בתנאי ש"'" המטפלים רוצים גם לתת מענה לצורך חיוני שאבחנו וגם למלא כיאות את יעודם המקצועי והם רוצים גם שלא לעודד פרזיטיות ע"י מתן סיוע ללא "תמורה" מצד הלקוח. אין מדובר בתמורה למטפל, אלא, כפי שציינתי, בכך שיעזרו למי שעוזר לעצמו.

ישנם מתנים שהם בגדר זכאות ואינם נתונים לשיקול דעתנו. כך למשל, סיוע בסידור ילדים רכים במעון כאשר במשפחה 3 ילדים רכים. כך גם דמי ליווי לעיוורים, החזר נסיעות לטיפולים כימותרפיים ועוד.

גם כאשר מדובר בזכאות מסוג זה וגם כאשר המתן נתון לשיקול דעת וליוזמה של המטפל (כמו – גיוס תרומות למשל למטרה מסויימת) – חשוב לפעול בהתנייה שאיננה בגדר תנאי חוזה כלכלי.

משימתנו העיקרית היא לגייס את הלקוח לתוכנית טיפול להשגת שינוי (שיפור בתיפקודו) ולא לספק את רצוננו ודרישותינו. איננו מתנים תנאים אלא למענו ולכן, חשוב שמסר ההתניה יעבור כהסדר בו הוא משיג דברים לטובתו ע"י ביצוע צעדים או פעולות מסויימות – בעצמו.

כך למשל, עמדתי על כך שנאשר סל-מזון למשפחה אחרי שבני-הזוג יגישו תביעת נכות בגין מצב הבעל ובמקביל תביעה להבטחת-הכנסה. אין מקום להתנות מתן מזון לזוג עם 4 ילדים שנותרו ללא מקור מיחיה בפעולות שיבצעו. אין מקום לא כי זה לא רצוי, אלא מפני שאי ביצוע הצעדים ע"י ההורים או לפחות אחד מהם – אסור שיותיר אותם ובודאי שלא את ילדיהם – רעבים!

ואולם, נוכל לסייע בסל-מזון לחודש ואפילו למספר חודשים אבל מהיכן ישלמו עבור חשמל, מים, נסיעות וכל כיוצא באלו? למענם עלינו ליצור אוירה של התנייה לפיה נסייע להם כמובן בשעת צרתם כעת וכדי שנבטיח שסיוע זה אכן יביא אותם בקרוב למציאות התארגנות טובה יותר, חשוב שיגישו את התביעות לביטוח-הלאומי כפי שהדרכנו אותם. אם אינם מצליחים לבצע את משימותיהם, נסייע להם באירגון תוכנית ביצוע, שיכולה לכלול הצמדת ליווי של מתנדבים או רישום הצעדים שיש לבצע ומי ומתי יבצעם ובמי עוד יוכלו להעזר.

אני מבחין אפוא בין התניה בה נומר להם: "אם תעשו כך וכך ניתן לכם זה וזה!" לבין התניה בהעברת מסר (טקטית), שאומרת את אותו הדבר אבל לא תתפס כאילו אנו מקשים עליהם בדרישות בעת צרתם בימקום לעזור כמה שיותר מהר.

המסר מועבר ע"י שנבהיר שקיבלנו אישור לסייע להם וכדי שהסיוע ילווה אותם עד לפתרון הנח יותר שהם זכאים לו כנראה, עליהם להגיש את התביעות הנדונות ולהמציא לנו אישור שהן הוגשו.

עלי להודות, שלא תמיד אני מתעקש לקבל אישור כזה בכתב, היום התעקשתי כי התרשמתי שבני-הזוג לא עושים את מה שהודרכו לעשות ע"י העו"ס ובבירור שערכתי הסתבר, שאכן לא תבעו הבטחת-הכנסה למרות שאמרו שעשו זאת.

אסכם אפוא ואומר, שהצלחתנו בגיוס הלקוח להשתתף בתוכנית הטיפול היא בהעברת המסר ששנינו מקבלים על עצמנו משימות ועמידה בהן עשוייה לקדם את הפתרונות שאנו מיחלים להם.

אין מדובר בתנאים שאנחנו מציבים לו, מדובר בהסדר הדדי שעשוי להבטיח לו תוצאות טובות.

גם סיוע בלא שביצע מטלותיו תוך העברת המסר, שאנו מסייעים לו כדי לעודדו להתקדם במה שבידו לעשות, גם זה מסר חיובי שעשוי לגייסו תוך חיזוק האמון בנו וברצוננו הטוב למענו.

על המטפל לבחור את הטקטיקה המתאימה ללקוח המסויים ולנסיבות בהן מדובר.

 

12.07.05