על בני זוג "מתאימים"

עורך הדין דון יחיא כותב בספרו "זוג משמיים", שזוגות מתאימים יש רק בחנות נעליים. בכל מקרה לא מדובר בזוגות זהים, שהרי אנו עוסקים בבני-אדם שונים. ידינו ורגלינו אף הן אינן זהות, הן תואמות להשלמה.

כולנו מכירים את חברינו וחברותינו המחפשים שנים מישהו או מישהי מתאימים למטרה רצינית. אנשים רוצים להקים משפחה וכמהים לזוגיות טובה. ישנה ציפיה שיתמזל מזלם הטוב ויזמן להם סוף סוף את מי שמתאים להם.

דנים הרבה בשאלת ההתאמה הזו. יתכן שבבסיס אכן פועלים הפרומונים היוצרים את המשיכה בין בני זוג, אבל די מהר נוכחים, שזה שנמשכים למישהו או למישהי כלל אינו מעיד על התאמתם זה לזה. אז מה היא בעצם אותה התאמה?

יש מי שמחפשים את אמא או אבא שלהם; יש הרוצים למצוא את הנתונים או התכונות היקרים בעיניהם; יש המחפשים למצוא כל מה שחסר אצלם, כדי לחתור ל"שלמות".

יוצא אדם למרכז מסחרי לחפש לו מכונת כביסה או מקרר או מדיח כלים. המבחר גדול. לאחר סקר שווקים לוקחים מה שהכי מתאים לצפיות – בביצועים, בגימור, בעלות, בנסיון שנצבר עם המוצר ועוד שיקולים. ברגע שקנה, זה מה יש. כמעט שלא יוכל לשנות דבר במוצר.

לא כך הוא עם שוק בני-הזוג. התרשמותו הראשונית ודאי משמעותית וכן העמקת ההיכרות ואז, משנוצר הקשר, מתחיל תהליך המתבסס על ציפיה לשנות את ה"מוצר" כך שיתאים כמה שיותר לצפיות. כך, מישהו שיתאים לי או מישהי שתתאים לי הם אלו, שיהיו מה שרצוי לי ואהוב עלי בכל התחומים. כל אחד באמת רוצה מלאך, למה לא? אנחנו יודעים שמלאכים יש רק בשמיים אבל לנו הרי מגיע כאן דבר כזה, כאן על הארץ.

כשפגה ההתלהבות עליה כתבתי למשל בחיבורי "על התאהבות", כשירח הדבש מצטרף לו להיסטוריה של בני-הזוג, יש סוג של התפכחות. נראה שכל אחד מבני-הזוג כבר מתאמץ פחות לרסן את ייחודו ולרצות את רעהו במחיר ויתורים וטשטושים.

יש מי שהמצב החדש הזה נתפס אצלם כאכזבה על היותם לא מתאימים, מה שלא הבחינו בו קודם לכן. זמן לא רב אחרי מיסוד הזוגיות בתופים ובדי ג'יים, עולים הנישואים על שרטון ונמצאים בסכנת שבר. אחד מבני הזוג או שניהם מגלים בעצם שהם "לא מתאימים!"

אנרגיות רבות מתבזבזות על כעסים ואכזבות. לרוב אדם אינו כועס על עצמו על כך שבן או בת זוגו אינם מתאימים לו, הוא כן כועס – עליהם! כעסים אלו אינם ביטוי לבגרות, כי הם פוטרים אותו מהאחריות גם למה שכבר נעשה ובעיקר למה שצריך עוד לעשות.

ממשילים את הזוגיות לשתיל שיש לטפחו ללא הרף. מפרטים את מלאכת החקלאי שחופר גומה סביב גזע הצמח, מדשן ומשקה ומרחיק עשבים שוטים ומזיקים, גוזם ובמידת הצורך גם תומך את השתיל באמצעים שונים. מה רב העמל ולרוב – כמה שזה משתלם. בעצם משתדלים לקבל משהו הכי קרוב למה שמצפים. אז אם בצמח בודד כה רבה המלאכה, שבטיפוח זוגיות בין שניים – שתמעט?

בכתבי על "אידיאל הזוגיות", התעכבתי על החשיבות שיש לפיתוח הדרגתי של קשר. אין לפסול את הערך המיוחס לקליק הראשוני, אולם כמובן שאין בו די והוא יכול להחשב ליסודות עליהם יש להקים את הבניין השלם.

כל אחד מתייצב מלא נכונות להשקיע; יתאפק, יוותר, יכבד, יציע, יבקש – כל אותם דברים החשובים כל-כך ביחסי אנוש ובתקשורת. זו דרכו לחפש את ההתאמה שהוא כל כך כמהה אליה.

אי התאמה עלולה להתגלות כקושי ליצור זוגיות בכלל. יש שהזדמנות אחרת מצליחה וזה קשור לכך שלומדים לבנות התאמה. אולי נסיון שכשל לימד לקח. אבל יש גם שאדם מביא איתו למערכת היחסים האחרת את אותה אי מסוגלות ובשלות שהכשילו את קודמתה וכך הוא מוצא עצמו תוך זמן לא רב שוב מול שוקת שבורה.

עניין ההתאמה היא, אפוא, לא משהו מיסטי ושאלת גורל ומזל. היא בעיקר שאלת מידת בגרותו ורצינותו של אדם.

09.05.09