חילוקי דעות

גיליתי משהו ממש מפתיע: לאנשים שונים יש דעות שונות לגבי אותו ענין!!! תגידו, טוב זה ודאי אנשים שאינם מכירים זה את זה. אז, שתדעו לכם: בני-זוג שנישאו בחופה וקידושין, בתופים ובמחולות.

דווקא אין לנו בעיה עם מי שמסכימים איתנו, הם חכמים ומבינים ענין; קשה פשוט להבין את אלו שחושבים אחרת ואף מביעים זאת ממש.

מן המפורסמות הוא, שבני-זוג מגיעים לעימותים לא רק סביב נושאים קארדינליים. תכופות, בעת בירור בעקבות עימות, יש שאחד מהם ואף שניהם כאחת – נבוכים בתארם את סלע המחלוקת ובעיקר בגלל העוצמות של המריבה, שנראות קצת מעבר לכל פרופורציה.

בהאזיננו לתיאורי כל אחד מהצדדים, לרוב לא נתקשה לזהות שיש צדק לפחות בחלק מהם. רוב בני שיחנו הם אנשים ראציונליים ואם הגיעו לדין ודברים עם בת/בן-זוגם – הם בטוחים ש"יש להם קייס". בהקשר זה אני מרבה לחזור ולספר את סיפור הרבי והרבנית:

איש ואשתו באו לבקש מהרבי להכריע במחלוקת ביניהם. שמע את האשה (בטח קודם את האיש!) הינהן ואמר לה: "את צודקת!" שמע את גירסת האיש, הינהן ואמר: "אתה צודק!"  נזדעקה הרבנית (לא בנוכחותם כמובן!) ואמרה לו: "בעלי היקר, הרי לא יתכן שלשניהם דעות וגירסאות הפוכות ולשניהם אתה אומר שהם צודקים!" השיב לה הרב: "אכן נכון, גם את צודקת!"

הסיפור הזה מוצג כבדיחה טובה ואולם, נוכחתי לדעת, שרבים רבים העימותים בהם אכן שני הצדדים הניצים פשוט מאד צודקים. לרוב, מתעקשים אנשים כי הם בטוחים בצדקתם ומבחינת איך שהם רואים את הדברים ומה שהם מרגישים ביחס אליהם – הם אכן צודקים מאד.

כמטפל, אינני מקנא כלל בעבודתו של שופט, ככל שמלאכתי קשה היא נראית לי קלה מזו של השופט, שחייב להכריע תמיד לטובת אחד הצדדים. אבל נחזור למטפלים:

לנו ברור, שלא השאלה מי צודק או צודק יותר משני בני-הזוג היא המשמעותית, אלא, איך נסייע להם לצמצם אכזבות וכעסים ולפנות מעיניהם לבחון את נקודת מבטו של האחר. כיוון ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם", צריך לעזור לכל אחד לצאת קצת מה"כאן" שלו ולבחון את ה"שם". זה יכול להעשות כאשר הוא נוטל לעצמו פסק זמן להרגע ולחשוב ואולי להתייעץ עם מישהו; או שהוא משיג די שליטה עצמית כדי למתן את העימות ולשבת ולהידבר עם ה"אויב". יש מי שבוחרים בחלופה הראשונה אבל אינם מודעים שנכנסו אליה ויש מי שמודעים ואף טורחים לידע את בת/בן-הזוג, שהם מנתקים מגע למטרה זו ולא כ"פעולת תגמול". ברוב המקרים מגיעים בסופו של דבר לשיחת בירור וסוג של הידברות ואם הקשר איתן דיו והם חפצים לשמרו – מתבצעות נסיגות טקטיות ומגיעים לפשרות, שבעת העימות הם לא היו מסוגלים להגיע אליהן.

מה שזוגות צעירים ופחות מנוסים לא תמיד מבינים מספיק זה, שאין חיים בלא חילוקי-דעות ומתחים ואף מריבות ושכל זה אינו מעיד כלל על כך, שהם אינם מתאימים ושלא יכולים להיות להם חיים טובים יחדיו. שאלת ההתאמה איננה משהו טכני או משהו מיסטי או משהו אוטומטי. אם היתה מספיק כימיה כדי למסד זוגיות (ואולי גם פיזיקה!) ראוי שתהיה גם די אורך רוח ונכונות להשקיע כדי להמשיך ולבנות אותה. עימות אינו בהכרח עדות לכך שנכשלו בבחירתם, הוא כן איתות לכך, שעליהם לשנן לעצמם, שצמחי תרבות טעונים טיפול רב: טיוב הקרקע, זיבול, השקיה, ניכוש עשבים שוטים… (מעניין מה שכחתי למרות הרקע כמושבניק?!)

אם נמשיל כל אחד מבני-הזוג ללוח יבשה ונבין, שיש והלוחות נעים ומתנודדים ויוצרים רעידת אדמה ממש; אזי, יש רעידות אדמה שמחריבות והורסות ויש כאלו, שבעקבות שחרור הלחצים ופליטת האנרגיות – הלוחות הטקטוניים מתייצבים וסכנת רעידות האדמה פוחתת (כך נכנסתי לעוד תחום שכמעט אינני מבין בו למרות שכנותי לשבר הסורי-אפריקאי). בני-הזוג הם שיכולים לבחור אם להרוס זה את זה ואת זוגיותם סביב עימותים. בידם גם לבחור לצמוח מפיתוח כלים ודרכים מתאימות להם לטפל בסכסוכים ולצמוח מהם. נכון, צריך שניים לטנגו אבל ברוב המקרים שאני מכיר – רק אחת מהם על הגובה. אז אני קורא לכם לעשות תחרות של: "להיות על הגובה!"

20.06.07