על התאהבות

יותר משאנו מתאהבים במישהו, נראה כי אנו מתאהבים בלאהוב אותו.

אם אהבה מסנוורת, התאהבות – על אחת כמה וכמה! לא שאנו מפנטזים וממציאים את תכונות האהוב וסגולותיו ו"נפלאותיו" (יופיו, ריחו, רכות מגעו…), הדברים אינם ממש תלושים המציאות, אלא, שבהיותנו מוכים בסנוורי ההתאהבות, אנחנו מעצימים מאד את אלו ומה שיותר מסבך הוא, שכתוצאה מכך אנו מורידים מסך כבד ואטום על מה שלא נח לראות ולהכיר בו.

האהבה פורחת! רגשותינו סוערים ואנו מטפחים בתוכנו את הדברים הנפלאים שממלאים אותנו. דא עקא, שבחוץ עולם כמנהגו נוהג ומציאות חיינו שועטת לה הלאה. מה שלא מוזן – נמק והולך ומה שלא מושקה – קמל ונובל.

סערת רגשותינו מסייעת לנו לגלוש במרחבי ים התאהבותנו ויכולתנו להבחין באחר ובודאי – להתייחס אליו (אמפתית), אינה במיטבה.

אין זמן ומקום לבניית הזוגיות. ניצתה אש בלבנו והיא מחממת ומאירה תוך שהיא מכלה ומסנוורת.

לכן, רוב ההתאהבויות נדונות להישאר כזכרון יפה ונעים (כל עוד לא חווים מדי את העלמן!)

במקום אחר כשדנתי בנושא קושי ביצירת קשרים והתעכבתי על הצפיות המזנקות והחונקות, תיארתי למעשה תגובות אופייניות להתמודד עם מצוקה זו. לכן,

מי שרוצה להנות מחווית ההתאהבות ומוכן לשאת במחיריה – זו זכותו ומי יעז ליטול אותה ממנו. אולם, מי שאפשרות לקשר מסויים מאד נראית לו והוא משתוקק לפתחו, ראוי שידע להפעיל בלמים, או טוב יותר לכנות זאת – למתן הליכתו (ובודאי – ריצתו) לתוך הקשר הזה.

למערכת הרגשית הנבנית דרושה תשתית של תקשורת, הסתגלות, העמקת היכרות, ניהול משא-ומתן, התפשרות! סלחנות ועוד כיוצא באלו – אינטראקציות.

זוגיות צריכה להבנות בתשומת לב ואורך-רוח והחפזון – מהשטן!

אז מה עושים?

לא נעים להציע: מווסתים את הכניסה למערכת הקשרים. לא כדאי בד"כ לצאת כל יום וראוי להשאיר מרחב אישי של מגע וחוויה עם העולם הסובב לצד הזוגיות המצודדת.

יש בהנחייה זו משום השלטת הרציונליות על הרגשות ומעיין ריקון האהבה מנשמתה, אז נכון שההנחייה איננה מתאימה למי שהיא לא מדברת אליו או למי שלא צבר בעצמו די נסיון חיים לדעת את ערכה. אולם, לכל האחרים, ויסות והדרגתיות על פי צרכיהם, עשויות גם לאפשר את חווית הסערה הרגשית וגם להבטיח אי התכלות כשהיא מופיעה.

דומה הדבר למי שמתעתד ללכת למסיבה והוא כבר מתכנן את שתיית האלכוהול שתמסטל אותו ותרנין את לבו (כמאמר הכתוב: "ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד." תהילים ק"ד). הוא מחכה בכמיהה לרגעי שכרון החושים הצפויים לו תוך מחשבות על ה"הנע-אוור" שמחכה לו מעבר לבילוי הנפלא.

כל אחד אמור לתכנן את מידת התהוללותו בהתאמה בין רצונו להנות משיכרות ככל הניתן, תוך סבל מזערי סביב ההתפכחות.

בהזדמנות אחרת מעניין יהיה לבחון את תוצאות ההתאהבות שנעלמה בעתיד הקשרים כשהם לא מסתיימים.

כן מעניין יהיה לבחון הבדלים בהתאהבות במי שנחשב פנוי לבנות קשר (רווק) לעומת התאהבות במי שאינו פנוי מבחינת החברה.

17.02.05