קשיים של מטפל עם עיוורון במקום עבודה חדש

בעבר עסקתי כבר בנושא בחיבורי: "מטפל עם עיוורון". כאן ארצה להתעכב על אחד הגורמים המשמעותיים בעיניי, שעלולים להקשות על מטפל עם עיוורון ועל הסובבים אותו, במקום עבודה חדש.

מי שסיימו לימודי פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית ותחומים משיקים כמטפלים בהיותם עיוורים, מוכיחים בפועל את מסוגלותם להתמודד עם דרישות תיאורטיות ומעשיות באופן מספק, לפחות. הם עברו כמה שנות לימודים אקדמיות, קראו חומר מקצועי והגישו עבודות ועמדו בבחינות ובנוסף, עברו הכשרה מעשית שכללה מפגשים טיפוליים במסגרות שונות.

יכולות מוכחות אלו תורמות לבניית בטחון עצמי בזהות המקצועית ואיתו מגיעים לחפש עבודה במקצוע. המטפלים מביאים עם עצמם את מקצועיותם כשהיא מושתתת על אישיותם הייחודית. גם מי שהצטיין בלימודים, יש שאינו מצטיין ביוזמה, יש שהיא או הוא ביישנים ומופנמים והתחברותם מתונה יותר מזו של מוחצנים ובעלי יוזמה.

אם עוברים את ראיונות הקבלה בשלום, הכניסה למקום עבודה חדש מלווה בכל מטען החששות והחרדות של עובד בראשית דרכו במקום כזה ובנוסף – כל החששות והחרדות הנובעים מהחסמים שהעיוורון עלול ליצור בתהליך. שאלות הניידות למקום העבודה ובמסגרת העבודה, עניין המענים לצרכים טכניים של קריאת מסמכים למשל, מהוות נטל נוסף על המטפל העיוור. טעון בכל עוצמת החרדות האלו עליו גם ללמוד את תפקידו במסגרת החדשה וגם להתגבר על חששות הממונים, עמיתיו והמטופלים שיפגוש לראשונה.

ברבות השנים, יתכן שיצבור ניסיון ובטחון ויבנה לעצמו פרקטיקה פרטית אפילו בקליניקה בביתו. אז, כשכבר בנה את בטחונו המקצועי והאישי, ייהנה מהסתגלותו הטובה לסביבתו הטבעית ויהיה עסוק הרבה פחות בקשיים שאני מתאר. אבל, לא כך הדבר בראשית דרכו המקצועית או בהגיעו למקום עבודה חדש ובלתי מוכר לו. עד שהוא צובר ידע על סביבתו הפיזית ומתמצא במרחב הציבורי, קשה להביא לסביבתו בטחון ולשדר יכולות. מצבים של חוסר אונים כשאינו מוצא חדר מסוים, או כשאינו בטוח שדלת סגורה מעידה על קיום מפגש בחדר ושאין להפריע במהלכו – מקשים עליו מאד. עם הזמן יוכל להציע הצעות כמו סימון שיוכל לזהות בעזרת מישוש, שיעיד כי החדר תפוס, אבל, בראשית דרכו ודאי לא ייזום יותר מדי שינויים והתארגנות בגין מגבלתו.

ודאי, שחלק מקשייו אופיניים לכל עובד חדש, אבל, אצלו יש שגם הוא וגם הסובבים אותו – מיחסים את הקשיים להיותו עיוור.

גם המטפל העיוור וגם סביבתו עלולים להתקשות בדואליות הזו, כאשר מחד קיימת יכולת ומסוגלות טובה ואף טובה מאד ומאידך, קימים מצבים של חוסר-אונים ותלות בזולת, שמעיבים על החלק החזק והמרשים.

מדובר במצבים שהם טבעיים בנסיבות המתוארות ועדיין, הקושי קיים ויתכנו תסכולים רציניים, לפחות בתקופה הראשונה בעבודה או במקום עבודה חדש.

כיצד ניתן להקל על ההתמודדות?

מודעות – של המטפל

חשוב, שמה שנחווה ע"י המטפל העיוור כחרדה, יוכל להיות מוסבר לעצמו כמצב טבעי עקב הנסיבות המורכבות. טוב שיהיה מודע לדואליות שתיארתי ושיקח בחשבון שככל שתגבר היכרותו את הסביבה והסובבים אותו וככל שיכירו אותו טוב יותר, כך עשוי המצב להשתנות ולהשתפר. מודעות זו שמורכבת מפירוק לגורמים של מרכיבי החרדה המציפה, מאפשרת היכרות טובה יותר של הגורמים לה וזה עשוי להביא לשליטה טובה יותר במצב הכאוטי.

שיתוף והסברה – לסובבים

מפגשים אישיים וקבוצתיים במקום העבודה החדש בהם ישתף המטפל את עמיתיו במאפיינים של הסתגלות כעיוור לעבודתו ביניהם,  עשויים להקל עליו ועליהם. בדרך זו יגייס אמפטיה וסבלנות ותוך כדי  ההתקרבות וההתחברות לסובבים, יהפוך מוכר להם יותר וכך – מפחיד פחות.

איתור חסמים וייזום פתרונות – גם טכניים

כדאי לפעול במגמה של זיהוי חסמים וקשיים בסביבה החדשה כדי ליזום בהמשך התאמות והסדרים שעשויים להקל על עבודתו של המטפל העיוור ועל האינטראקציה עם חבריו לעבודה. לא מדובר בייזום מהפכות ושינויים דרמטיים שעלולים לעורר התנגדות טבעית כשמדובר בעובד חדש. הכוונה היא בעיקר לדברים שיציע ויבצע כך שיסייעו לו ואולי גם לחבריו, מבלי שיגרום להם טורח ויחייב אותם להסתגלות מיוחדת. מדובר בדברים קטנים לכאורה, אבל כאלו שעשויים להקל על ההסתגלות. אפשר שיסמן קופסאות נס קפה שבמטבח – רגיל לעומת נטול; אפשר שיסמן בפתקית חדר או חדרים שהוא משתמש בהם. עם הזמן יוכל גם ליזום סימון שיאפשר לו זיהוי מספר החדר או סימן שיוכל למשש ולדעת אם החדר תפוס או פנוי וכיוצא באלו.  במידת הצורך יוכל לסמן כפתורים במכשירים שמשתמשים בהם כמו פקס למשל, כך שיוכל להפעילם בעצמו.

כך, גם יחשוב במושגים של אתגרים ולא של קשיים או בעיות, גם יעסיק עצמו ביוזמות מועילות לו וגם ימחיש לסובבים שהוא דורש מעצמו לפעול להשתלבותו ולא מצפה מהסביבה להיות אחראית לכך.

מודעות לערך המוסף – בניית או איתור מוקדי כח –

מכל אחד אפשר ללמוד וגם מהמטפל העיוור. טוב להתפנות מהחרדות שבראשית הדרך, כדי לאפשר לסובבים להבחין בערך המוסף של היות מטפל עיוור בקרבם. בנושא זה עסקתי בחיבורי: "הערך המוסף בנכה בעבודה" וזה תפקידו של המטפל העיוור לדאוג לכך, שעמיתיו לא יחמיצו את המיוחדות שבו בגין מגבלתו, פרט לייחודיות שקיימת בו כבכל אחד אחר. בעיניי זו חובתו להעניק מאותו ערך מוסף כתמורה על הקשיים המיוחדים שהוא יוצר, שלא באשמתו, בהיותו נכה.

הכרתי לא מעט בעלי מקצוע עיוורים שזכו וזוכים להערכה רבה במקומות עבודתם וזאת בגין אותו ערך מוסף שהביאו עם עצמם וידעו להעניקו לזולתם.

14.06.14