צורה ותוכן

במקורותינו נאמר: "כי האדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב". (שמואל א, ט"ז, 7) בני-אדם מתרשמים מהחיצוניות, ליפעמים החיצוניות מטעה אותם ולא תמיד הם מבחינים במה שמסתתר מאחוריה, בפנימיות. זה נכון לגבי דעתנו על אנשים אחרים, זה גם נכון לגבי מוצרים. אנחנו מתרשמים מאריזה נאה של מוצרים, מצבעים בוהקים. מומחים בעיצוב ובשיווק יודעים היטב מה הן ההעדפות של הציבור ומתאימים לזה את הגימור של המוצרים והפרסום. במשך שנים רבות מכרו לתינוקות בנות חליפות בצבע ורוד ואילו לזכרים – בכחול.  כולנו מבינים, שאין שום קשר בין צבע שיער לבין שכל ולמרות זאת רווחה דעה שבלונדיניות הן טיפשות!

הנושא של צורה ותוכן נוגע בתחומים רבים בחיינו. מוכר הסיפור על הבן שנסע לחיות באמריקה וזמן ממושך לא שמעו ממנו הוריו. יום אחד הגיע ממנו מברק בזו הלשון: "אבא שלח כסף". האב נעלב והתרגז. רק כשבנו זקוק לכסף הוא נזכר בו וכותב: "אבא! שלח כסף!" סיפר האב הזועם לחברו על המברק המרגיז שקיבל מבנו. אמר לו חברו: לא כך יש לקרוא את המברק "הבן כתב לך "אבא שלח כסף" בתחינה" הוא לא נתן פקודה, הוא במצוקה וסובל ומתוך בושה אך בטחון באהבת הוריו הוא כותב. הוא בחר בניסוח מינימליסטי כי פשוט אין לו כסף למברק ארוך יותר.

אנחנו רואים, שבמקרה זה הצורה בה קוראים את שלוש המילים קובעת הרבה לגבי התוכן והמשמעות של הפנייה לאב.

מוכרת האמרה: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו!" (אבות, ד, כ) חז"ל מזהירים אותנו מפני קוצר ראות ושטחיות. אם נתרשם מהחיצוניות, אנחנו עלולים להחמיץ את הפנימיות. בספר משלי כשמדובר באשת חייל כתוב: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת השם היא תתהלל". (משלי ל"א, ל) אמנם נאמר: "שלושה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים" (ברכות נז, ב) אבל האופי והתוכן חשובים יותר מהצורה החיצונית.

לקראת הבחירות מופרחות סיסמאות לאוויר ע"י כל פרסומאי המפלגות. לפעמים בולט לעין או לאוזן, שאלו סיסמאות ריקות, לא רציניות ואין בהן אמת. עלינו להקשיב להן בתשומת-לב  ולנתח לעצמנו את תוכנה של כל סיסמה. גם אם היא נקלטת יפה באוזן או מולחנת במנגינה שובת-לב, גם אז לא בטוח שיש ממש בתוכנה.

כילדים עיוורים, כששמענו קול נעים של עלמה, נהגנו לומר: "איזו חתיכה! יש לה קול משגע!" עם הזמן למדנו, שגם אם יש לה קול נעים ומלבב, יתכן שהיא מאד רחוקה מלהיות חתיכה.

לא כל מי שמנסח יפה דברים  ומרשים בניסוחיו – בהכרח אומר דברי אמת וחוכמה. גם כאן לא בהכרח הצורה הנאה מעידה על דברי טעם.

יש שרמת הניסוח מעידה על היות הדובר משכיל ועם זאת, ישנם פשוטי עם שהשכלתם איננה גבוהה אך הם מאד אינטליגנטים, חכמים ונבונים.

יצירות האומנות מכל הסוגים, הן מלאכת מחשבת של יציקת תוכן לצורה והלבשת צורה על תוכן:

צייר נוטל בד וצבעים ועובד עם החומרים  כך, שמהצורות שהוא מצייר מתקבל איזשהו שילוב של צורה ותוכן, שמותיר רושם עז על המתבונן. כך גם הפסל וכך עושים גם המשורר והסופר בצרפם מילים.

ביחסים בינינו קובעת מאד הצורה שבה אנו אומרים דברים – הניסוח והטונים. בהרצאה קודמת שוחחנו על ההבדל בין האמירה: "אתה מעצבן אותי!" לבין הניסוח: "מאד נפגעתי ממה שאמרת לי". בצורה האחרונה מודגשים רגשותי ובראשונה – האשמה! האשמה מעוררת להתגוננות ורבים בוחרים בהתקפה כדרך הטובה ביותר להתגונן. כך המתח מסלים.

צורת אמירת הדברים קובעת הרבה את משמעותם ואופן התקבלותם ע"י האחר.

 

(הרצאה במועדון בתאריך 26.01.99)