פני עננה ביום בהיר

"אתה לא עוזר לי!" היא אמרה בכעס. ראיתי אותה טרודה בעבודתה, לחצים מכיוונים שונים, עובד אחד חולה, "שני" בשמירת הריון!!! שלישי סתם לקח לו פתאום חופשה ו"הכל נופל עלי!"

יש אין-סוף אפשרויות להגיב.

כ' ניגשת ומחבקת ואומרת: "תרגעי, אל תקחי ללב, הכל יסתדר".

ח' עשוי לשלוף חפיסת טישו ולהושיטה כאומר: "נגבי, נגבי את הדמעות".

ח' תשאל (בהקשר של סבל בעקבות עקירת שן למשל) "הוא השאיר לך לפחות שן אחת לכאבים?"

י' תגיד: "באמת מסכנה, הכל נופל עליה, זה לא בסדר!"

מ' נהגה לסכם: "אז זה  הכל צרות של עבודה? יופי, אלה צרות בריאות, מה את עושה עניין?"

גם אני פניתי באותו כיוון. אמרתי משהו כמו: "תעשי מה שאת יכולה ומה שלא תספיקי פשוט יחכה. העיקר שאת בריאה ו—שאלו יהיו צרותיך תמיד!"

יש מי שהתייחסויות מגוונות אלו עשויות לגעת בו וימצא בהן מזור. אך יש מי שהתייחסות הומוריסטית פשוט תפגע בו ותוסיף הרגשת עלבון על מצוקתו הקיימת כבר.

איך שלא יהיה, אדם קרוב אצל עצמו ועם כל רצוננו לגלות אמפטיה, אנו רואים את העולם דרך משקפינו ותגובותינו לזולת לא יכולות שלא לשקף את אישיותנו ותפיסותינו. אכן זו ממש אותה כוס בה אנו מביטים אלא שיש מי שרואה אותה ומתוסכל שזה לא סיר או אגרטל קריסטל; יש מי שבכלל לא מבין בשביל מה נמצאת כאן הכוס; יש מי שמאושר לגלות, שהכוס לא עומדת כאן ריקה וכי יש בה מים זכים; יש מי שמבחין במים האלו אך לא מבין מדוע מחצית הכוס נותרה ריקה; יש מי ששמח, שהמים נתונים בכלי עם עודף גדול של שוליים מעליהם, המונע סכנת שפיכתם בטילטול קל ועוד ועוד כיו"ב.

אמירה כגון: "כולה עבודה" אין משמעה בהכרח, שמי שאומר אותה אינו מסור בלב ונפש לעבודתו. יתכן בהחלט שאכפת לו מאד מה שקורה בעבודה והוא ער לקשיים ואף מצר על קיומם. אך זה יכול בהחלט להעיד על תפיסת עולם בה "האבנים הגדולות" בחייו מונחות בבסיס המיכל והוא יודע לשים דברים בפרופורציה ולקבוע סדר עדיפויות.

אם יום קשה עבר על כוחותינו בעבודה, זה לא דבר של מה בכך, אולם, הנה שבנו הביתה בשלום, יקירינו נאספים מעיסוקיהם והם בריאים ושלמים (ומי שחלילה שבר יד או רגל, הרי יכול היה לשבור חלילה גם יד וגם רגל ויש מי שאנו מאושרים לגביו, שזה הסתיים "רק במכות יבשות") והדבר כל כך נפלא ומיוחד, שהרי מכבישי הקטל אנו שבים ונפלא הדבר שהצלחנו לחזור הביתה בשלום!

במצבי לחץ וטירדה, כדאי לנו לעצור לרגע, לנשום עמוק, להביט מסביב ולשנן לעצמנו:

"שורו! הביטו וראו! מה גדול היום הזה!!!"

ואתם הצעירים ודאי תמצאו ציטוט מתאים אחר להמחשת הרעיון הזה.

17.01.07