08.12.22
חיבור בין אנשים הוא הבסיס לחברות ולחברה בכלל. בימינו אפשר להתחבר גם מרחוק – מיילים, וואטסאפים ועוד – ועדיין, לכולנו יש צורך בקרבה אנושית ופיזית, בחיבוק.
על רקע זה, כמה קשה לו לאדם כשהוא מרגיש שנרתעים ממנו. כאשר מישהו נרתע מאדם עיוור ברחוב זה פוגע. יצא לי לשמוע תגובות כמו: "מה הוא חושב, שזאת מחלה מדבקת?" או: "אפשר לחשוב שראה את מלאך המוות!"
הדבר הפוגע בהתנהגות כזאת היא התחושה שהפוגע לא רואה את האדם אלא את נכותו בלבד. הוא נרתע מהעיוור ולא מאדם עם עיוורון. לא בכדי ישנם עיוורים העומדים על כך שלא ידברו עליהם כעל "עיוור" אלא כעל "אדם עם עיוורון". הם רוצים שיזהו בהם את האדם ולא את המוגבלות.
מה הו הפחד להתקרב?
לראות אדם שגופו חסר איבר עלול להיחוות כאיום קשה. לנגד עיניו של המביט מומחש מה עלול לקרות כתוצאה מתאונה או מפגיעה גנטית. כך מתעוררת חרדה נוכח המפגש עם החסר.
לחלופין, מוכרים לי מצבים שבהם קופץ אדם להגיש עזרה מבלי להציע אותה וללא שהתבקש. תכופות, היחלצות זו מקשה ומפריעה יותר משהיא עוזרת. יתכן שיוזמה מוגזמת שכזאת באה כתגובת נגד לתחושת הרתיעה, שאינה נוחה למי שחווה אותה, והוא "נמלט" ממנה בפעלתנות מוגזמת.
אפשר להיכנס לניתוחים פסיכולוגיים ואף לעסוק בכוחה של תת ההכרה, אבל ההסברים פחות חשובים בעיניי. מה שחשוב הוא – איך מתגברים על הפחד והרתיעה?
כמי שחי עם עיוורונו כבר עשרות שנים, אינני חווה אותו כטרגדיה או כאסון, ואפילו לא כמכשול המשבש את חיי היומיום. אינני מקל ראש בהשלכות התפקודיות של המגבלה ביומיום שלי, אבל אני חי עימן היטב. לכך עדים אלה שחיים סביבי או שמכירים אותי מקרוב. עבורם, בכול הנוגע לעיוורון הדברים אינם לוטים באפלה; מקומה של המגבלה נהיר להם, והיא לא מפריעה להם להבחין בי ולרצות את קירבתי.
הפחד להתקרב הוא, אפוא, של מי שאינם מכירים את מגבלת העיוורון, ומבחינתם, עיוורון ועיוור – חד הם. מדובר אם כן על פחד מהלא נודע, מהסמוי מהעין. זה אומר שכדי להתגבר על הפחד הזה צריך להפוך את הנעלם ליש ואת המסתורי לגלוי וידוע. ככול שהרואים ירבו לפגוש עיוורים במסגרות חיים נורמטיביות – לימודים, עבודה, בילויים – כך תגבר ההיכרות עם המגבלה והפחד להתקרב יפחת.
התערות עם נכות בחיי החברה מעמיקה את ההיכרות עם המגבלה ומותירה אותה בשוליים. כך, מציאות חייהם של נכים שמתפקדים, לצד פעילות הסברה נרחבת בציבור – עשויות לצמצם את הדעות הקדומות כלפי נכים, ולהביא לכך שעם הזמן יעלם הפחד ותישאר הקירבה.