לך תמצא טעם בחיים ושמור על אופטימיות בעולם כל כך מחורבן! אפשר כמובן לחכות בסבלנות, שיהיה טוב, שדברים יסתדרו והרעות והתלאות ימעטו ואז נמצא את החופש והזמן והכוחות לעלוץ ולהתמוגג.
גאוניותו של פרויד ניכרת בכמה רעיונות בסיסיים שהעז להציג לפני מאה שנה. אחד מהם עסק בהבט המוסרי שלנו. בלא שייכות לדתיות, הוא קיבל את התפיסה הבסיסית של תורתנו לפיה: "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, 21).
בפוגשנו אדם נפלא, איש טוב לב ואנושי למהדרין, ניתן להיות שקטים ביחס למעשיו, לאמירותיו, לכתביו, להתנהגותו (טוב לא שקטים מדיי!). אולם, תהא זו תמימות ואולי חמור מכך – לחשוד כי הוא טהור וישר וזך לבב. אינני רומז רק לתת הכרתו ולאיד המפורסם עליו דיבר פרויד. אם מדובר באדם נאור ורציני, גם מודעותו והכרתו עסוקים תדיר ברגשות ובמחשבות, שנח לו שהסובבים אותו אינם פוגשים בהם.
אולי על רקע עובדות אלו אמרו חז"ל, ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים!" היטב ידעו, שראוי לשבח ולהוקרה מי שפרץ גבולות ואיסורים ו"טעם את טעם החיים" והצליח לאזור כוחות הבלגה ואיפוק ולרסן ולשוב לדרך הישר. כמו שהגיבור הוא: "הכובש את
יצרו", לא חסר היצרים ומי שאינו מכיר בקיומם, זה האחרון, שלא עבר נסיונות והרפתקאות, חייו במישור ול כאורה הם שלוים וטובים.
מוסכם עלינו, שעם איזה איד שלא יהיה לאדם, בסופו של דבר אנו מתרשמים ממכלול אישיותו הפוגשת בנו. מבחינתנו מדובר במבחן התוצאה: יחס אנושי, דאגה לזולת, נתינה לאחר, קבלת האחר בהבנה ובהתחשבות, פירגון, חיפוש נקודות זכות גם לרשע ועוד ועוד בכיוון הזה.
ככל שזה בא לו יותר קל וטבעי, שיערב לו! ודאי, שמי שכל אלו עולים לו בדמים, ראוי לשבח והדר על כוחותיו לעמוד בפרץ הרוע שלו ולהגיע לתוצאות כה נעלות.
ומהמוסריות לחדוות החיים:
כשאנו נסחפים בשמחתנו והאושר מציף אותנו, גם אז כל הכיעור והרוע שבעולם – קיימים! יותר מכך, כל הכיעור והרוע שבחיינו שלנו – שרירים וקיימים. אין חיים בלי צרות! כך, גם כשאנו בעיצומן של תלאות ופורענויות בחיינו, נדמה לנו שכל עולמנו חרב עלינו וזה לא רק נדמה, זה מה שאנו מרגישים באותו רגע ולכן זה גם מה שאנחנו מאמינים בו. גם ברגעים קשים אלו, כל הטוב והיפה והיקר בחיינו – שרירים וקיימים. איננו פנויים להביט אליו, להקשיב לו, להתפנות ליהנות ממנו.
דווקא מחד-פעמיותם של חיינו כדאי לנו להסיק, שאת מבחן התוצאה נוכל לעשות כאשר במידה רבה תוצאותיו תלויות בנו: לחלקים האוביקטיביים אין שום משמעות אמיתית. הם מקילים עלינו בביצוע ההערכה וב"ספירת המלאי" במהלך המבחן. אנחנו הבוחנים ואנחנו שנקבע מה טעם חיינו ואיך הם מתנהלים.
בכל רגע נתון כדאי לנו לחפש ולמצוא בחיינו את הסיבות לכך שטוב שזכינו להם. ברגעים שבהם קשה לנו למצוא סיבות אלו או שאיננו מוצאים כלל, ברגעים אלו נבחנת חיותנו וכושר הישרדותנו ולא יזיק שגם המזל והאל יעמדו לצדנו במיוחד באותם רגעים.
אכן עיקר הבעיה ניכר במצבים קיצוניים. יכול אדם למות חלילה מצער ויכול שאושר ושמחה שמציפים אותו יקפדו את פתיל חייו. במצבים הקיצוניים מאד לטוב ולרע – יש לנו פחות שליטה. דבריי עוסקים בשכיח ובמצוי ובתדיר. לא בעת בשורת איוב חלילה ולא כשאדם הופך פתאום עשיר מופלג ולבו לא עומד בבשורה הטובה. סביר, שזה שילקה בלבו כשהבורסה נופלת והונו ירד לטמיון, הוא גם זה שילקה בהתקף לב כשכרטיס ההרגלה שלו יזכה אותו בפרס הגדול בהגרלה. צרות הראייה של טעם החיים ממקד את מעייניו בנכסים חומריים ואז חייו תלויים לו כנגד הונו.
דווקא המאמץ לחשוב בצורה יותר רחבה ומקיפה, עשוי להרחיק מסכנה כגון זו.
גם בעתות צרה שרו החסידים: "אשרינו, מה טוב חלקנו!" ועל כך נאמר: "איזה הוא עשיר? – השמח בחלקו!"
08.07.06