על אגוצנטריות

למדנו, שאגוצנטרי הוא מי שהאגו שלו במרכז, מבחין בעצם רק בעצמו ובצרכיו, נקודת מבטו קיימת לגביו ואין אחרות. האדם בעצם אינו מבחין באמת בקיומם של האחרים. כך התינוק שחווה עצמו כמרכז העולם ורק עם הזמן הוא מתפתח להבחין בזולת ולהתייחס אליו. כשמדובר בבוגר, אגוצנטריות היא מילת גנאי ממש, ודאי גרועה מאגואיזם והדרך ליכולת אמפתית רחוקה כרחוק מזרח ממערב.

ה"אגוצנטרי" נמצא במרכז העולם כי אינו מסוגל ואינו בשל להבחין באחר, אבל, הוא נמצא שם גם כי אנחנו מקבעים אותו שם.

כשאני חושב על נכדותיי האהובות, בת ה-12, בת ה-9 ובת השנתיים ומשהו, קשה לי שלא להבחין כמה הקטנה במרכז עולמנו. הכי מצולמת, הכי "מדוסקסת", הכי מלהיבה. היא לא עולה בשום דבר אובייקטיבי מיוחד על אחיותיה, היא עולה בהן רק בגילה, כלומר, בגילה הרך. אין ספק, שהתנהגותה אגוצנטרית, אבל, גם אין ספק, שכל הסובבים אותה "דוחקים" אותה למרכזו של עולם, למרכז תשומת-הלב.

רמת תלותו של תינוק ושל ילד בגיל הרך מחייבת את הסובבים אותו לרמה גבוהה במיוחד של תשומת לב והתייחסות אליו. הוא זקוק להשגחה ולהגנה ולשירות בתדירות מתמשכת, שלא מאפשרות להסיח ממנו את הדעת והעשייה. מציאות זו שמה אותו בראש מעיינם של האחראים לו וכך האגו שלו וכל כולו נמצאים אכן במרכז.

השפעת הסביבה חזקה על כל יצור חברתי וודאי רב כוחה עשרות מונים על מי שעוד לא עומד ברשות עצמו – איתן על רגליו.

התוצאה מכך עלולה להיות סוג של הגנת-יתר, כלומר, הימשכות ההתנהגות האגוצנטרית מעבר לצרכיו ולרמת התפתחותו של הילד. במובן מסויים, אגוצנטריות של המבוגר המטפל או המגדל או המחנך את הילד, עוצרת אפשור ומעכבת פריצת גבולות והרחבתם.

אגוצנטריות של הסובבים מטפחת, אפוא, אגוצנטריות של מי שמוצב במרכז וכך, זה האחרון מדורבן פחות להתאמץ ו"לצאת מעורו" כדי להבחין ולהתייחס לזולתו. אמנם, מי שזוכה לנתינה רבה מזולתו אמור גם ללמוד לתת ולהעניק, אבל, כשהסובבים קובעים במידה רבה את צרכיו, סביר שיהיה עסוק יותר בבדיקת מה שניתן לו ומה שלא ניתן, מאשר ביוזמות שלו לתת ולהעניק.

כאשר זו דעתי, אשתדל להיות שיפוטי פחות כלפי מי שאני תופס אותו כאגוצנטרי ומה איתכם?

26.10.13