עיוורון ומושגים חזותיים

הנה נוסח מכתב סטנדרטי, שנשלח במאות עותקים מילדי בית-חינוך-עיוורים בו התחנכתי, אל הוריהם:

"לאמא ואבא היקרים! (בעצם – "לאבא ואמא היקרים!")

מה שלומכם ואיך אתם מרגישים. אני מרגיש טוב ולא חסר לי כלום מלבד לראות את פניכם היקרים."

לחלק מהילדים השימוש כאן במילה "לראות" היה גם בהשאלה וגם לא.

בהרצאה שנשאתי פעם בנושא "להתבגר כעיוור" כבר עמדתי על כך, שעיוורים משתמשים בדברם במושגים חזותיים (בלשון השאלה) ואינם נמנעים מהם כמובן וזאת הם מצפים גם מחבריהם הרואים. ההמנעות בחזקת: "אין מזכירים חבל בביתו של תלוי" היא רגישות מופלגת ולא לעניין; היא מעידה על חרדתו הגבוהה של האדם הרואה, שלא מסיר ממודעותו ולו לרגע את עובדת היות בן שיחו נכה קשה.

מחקרים רבים העלו כי, ככל שמצטמצם המרחק החברתי בין אוכלוסיות, כן מצטמצמות הדעות הקדומות. ההנחה היא לכן, שהכרות קרובה עם אדם עיוור עשויה לסייע לחברו הרואה לתפוס אותו ואת מוגבלותו באורח מציאותי יותר ולצמצם את חרדת האדם הרואה במפגש.

דא עקא, שלא לכל אדם יכולת למידה והפנמת מידע כך שיסייע לו לעבור שינוי כשהדבר דרוש. יש שהמציאות שפוגשים איננה משנה הרבה את תפיסתם בבחינת: "אל תיתן לעובדות לבלבל אותי!"

נטייתנו הטבעית להכליל מידע מנסיון חיים אחד לאחרים הדומים לו, גורמת להכללות גם בגישה לנכים. כאשר אנו פוגשים נכה שחורג מתפיסותינו את מיגבלתו, ישנה נטיה לצמצם את הדיסוננס הקוגניטיבי ע"י הצגתו כחריג ומיוחד במינו. "אתה מיוחד, אצלך זה אחרת".

זה אכן נכון, כי כל אחד הוא מיוחד! הקושי גדול כי התנהגות או ביצוע של נכה שאינם עולים בקנה אחד עם נסיוננו ותפיסותינו את מיגבלתו, מקשים על מערך תפיסתנו את העולם ועלינו להפעיל אמצעים להשיב את הסדר על כנו (תאור ההסבר המקצועי הנ"ל).

אין מנוס מנטייתנו להשוות, זה אמצעי בסיסי ללמוד על העולם ולהשליט בו סדר. הבעיה היא, שההשואה נערכת ברגע מסויים על מדדים מסויימים. ברור לנו שבכל אחד ישנן נקודות חוזקה ונקודות חולשה וכאשר אנו מתמקדים בתחום מסויים בעריכת ההשוואה, אנו מתעלמים למעשה ממיכלול עצום ואולי אינסופי של תכונות ומאפיינים שראויים לא פחות לקחת חלק בתהליך ההשוואה.

כשם שזמר מוכשר לא בדיוק יסבול (לרוב) מכך שאינו פיזיקאי דגול, כך ראוי לחפש בכל אדם את סגולותיו הבולטות ולאפשר להן להשפיע על תפיסתנו אותו כיחיד ומיוחד ולא להצטמצם כאילו הבטנו בו דרך צינור.

חזרנו אפוא לעולם המושגים החזותיים ולדרכים בהן על האדם הרואה להתגבר על חרדותיו במפגשו עם עיוור, כך שלא ימנע מלתקשר איתו כעם אחד האדם.

נראה לי, שמודעות לדברים שהעלתי כאן עשוייה לסייע בכך.

מיכאל פז

14.05.05