יש לי חברים, שאינם שומעים ואינם רואים ואני משתדל לכתוב להם עדכוני חדשות. מצאתי את עצמי מתלבט בעניין העריכה. חברה אמרה לי, שלא צריך לדווח להם על אסונות ופלילים ותועבות, אלא להביא בעיקר דברים חיוביים.
אנחנו, שנחשפים לחדשות בתדירות מאד גבוהה, אפילו כל חצי שעה בעדכונים ברדיו, יודעים, שעיקר החדשות הם פלילים, קונפליקטים, מלחמות, אסונות טבע. כאשר יצא לאור בארץ עיתון של חדשות טובות, הזדרזתי להיות מנוי עליו, אבל, אחרי כמה גליונות הוא פשוט נעלם מהשטח.
נראה, שמטבענו אנחנו נמשכים לרכילות, להבחין ברע שבעולם, אולי גם כדי שבהשוואה שלנו את עצמנו אליו – נמצא כי אנחנו ממש צדיקים.
כחבר בפורום של עיוורים ולקויי ראייה, אני מעביר מפעם לפעם כתבות ששולחים אלי חברים או שאני מעתיקן מתוך אתרי אינטרנט. לפעמים יש בכתבות דברים שאני מאד מזדהה איתם ולפעמים – ממש לא. אבל, כשהדברים נראים לי מעניינים ומעוררי מחשבה או מבדרים, אני שולח אותם בפורום או לחברים בכלל, גם כשאינם משקפים עמדות או דעות המקובלות עלי.
כשנודע לי בטרם הוסר צו איסור הפרסום, כי הזמר המפורסם שהיה בכותרות החדשות הוא זה וזה, לא ראיתי טעם למהר ולהפיץ את הידיעה בדואר האלקטרוני. הרי – הציצו בכותרת חיבורי! אבל, אני יודע, שרבים היו סקרנים ביותר לגלות במי מדובר וגם אני בתוכם.
כאשר אני שולח חומר מעורר מחלוקת, גם כשאני מצליח לציין את הכותב ואת המקור ממנו דליתי אותו, נוכחתי, שיש מי שרואים בי אחראי לתכנים.לא מדובר על ספרות תועבה או משהו מסוג זה. מדובר על עניינים הנוגעים במוסר, בעמדות פוליטיות, באישים מצד זה או אחר של המפה הפוליטית. מהתגובות אני למד, שכיון שאני המקור שהעביר את החומר, אני בעצם אחראי כך או אחרת לעמדות. אם כך הדבר, אולי נכון יותר לצנזר? אולי עלי להתרשם מחדשות ומכתבות ומספרים וממאמרים ולפעול להעביר לאחרים רק מה שאני מאמין בו ומה שאני תומך בו? כך, אנסה לפחות להגדיל את מעגל התומכים בו אני נמנה ובעקיפין, אצמצם את מה שבעיניי הוא חשוך ומגונה ושלילי. יש שאני עושה זאת, מוחק בדיחות שמגעילות אותי, דברים גזעניים בעליל, פגיעות קשות באמונות או דברים שיש בהם הסתה וכיוצא באלו.
אני יודע שזה לא ממש אנושי אבל צוונו: "לא תלך רכיל בעמך"; (ויקרא, י"ט, 16). אז חשוב להתרחק מרכילויות.
אבל, חשוב גם להגן על זכותו של האחר להביע דעתו בחופשיות, גם כאשר זו ממש לא דעתנו, כמו שאמר וולטר: "אינני מסכים עם אף מילה מדבריך , אך אגן עד מוות על זכותך להשמיעם". אז גם עם דברים שאינני מסכים איתם, עלי לנהוג בכבוד ולאפשר לאחרים להיחשף אליהם מבלי שעצם שמשי להם שופר או צינור – יגרום לזהותם עם עמדותיי.
אז מצד אחד, לא אני הצנזור וטוב לאפשר חשיפה מירבית לדעות ועמדות ומידע מגוון ומצד שני, ראוי שלא לשמש הד ושופר לדברים בלתי ראויים ובלתי נאים ואפילו – חמורים וכדאי להמנע מלחזק את הרע והמגונה. הכותל שומע, הנשר מוביל את הקולות וילד קטן – במקרה הזה זה אני – ינעץ אצבעו בסכר למנוע את השיטפון?
אז מה לעשות?
25.11.13